התוצאה הייתה קטסטרופלית: רק חודש וחצי אחרי הטבח, ב-19 בנובמבר 2023, נפתחה המערכת של רשות המסים להגשת תביעות לפיצויים. במשך כל התקופה הזו, עסקים קטנים שנקלעו למצוקה, נותרו בלי מענה. וכשסוף סוף היא נפתחה, התברר שהיא מורכבת מדי עבור הציבור הרחב.
כ-63% מהתביעות הוגשו באמצעות מייצגים שגבו עמלה של כ-10% מסכום הפיצוי. עד יוני 2024 שילמו העסקים הפגועים למייצגים כ-1.27 מיליארד שקל מכספי הפיצוי, סכום אסטרונומי שהיה יכול להישאר בכיסם. רק באפריל 2024, במהלך ביקורת שערך המבקר, זירזה רשות המסים את הטיפול בכ-10,000 תביעות של עוסקים פטורים ועסקים קטנים שמחזורם עד 300,000 שקל. במועד סיום הביקורת, ובמאי 2024, עדיין לא הושלם הטיפול בכ-60,000 מכלל התביעות.
משרתי מילואים שהם בעלי עסקים עצמאיים סבלו פעמיים. צה"ל העביר לרשות המסים את רשימת משרתי המילואים רק בינואר 2024, שלושה חודשים אחרי פרוץ המלחמה. האיחור מנע מרשות המסים לתת קדימות לטיפול לעצמאים המילואימניקים, ולהפעיל את חוק דחיית מועדים כראוי.
קרן הסיוע של צה"ל, שהוקמה לסיוע למשרתי מילואים, ניכתה מס במקור בשיעור של 25% באופן גורף, ללא התחשבות בשיעור המס האמיתי שחל על המקבלים. כתוצאה מכך, רבים שילמו מס בעודף ונאלצו להמתין עד תום שנת המס לקבל החזר. עד פברואר 2024, 83% מבעלי העסקים המשרתים במילואים דיווחו כי הכנסתם נפגעה בשל שירות המילואים.
גם בנק ישראל, שהשיק תוכניות סיוע נרחבות, לא הצליח לספק מענה אפקטיבי לעסקים הקטנים. עד פברואר 2024, עמד היקף מימוש התוכנית המוניטרית לעסקים זעירים על כ-0.9 מיליארד שקל בלבד, מתוך 10 מיליארד שקל, 9% בלבד. תוכנית סיוע נוספת של בנק ישראל, בהיקף מיליארד שקל נוספים שיועדו להלוואות, לא מומשה כלל. בעלי עסקים שפונו מבתיהם או נקראו לשירות מילואים, לא יכלו, מבחינה נפשית או פיזית, לגשת לבנקים ולקחת הלוואות באותם חודשים קריטיים.
