יזהר ליפשיץ, שבני משפחתו נחטפו – אמו יוכבד הושבה, אביו עודד נרצח – תיאר מציאות של קריסה: "אני לא עובד, חי מכספי נכס שמכרתי, והמדינה לא מכירה בזכאות כלשהי. אנשים קורסים, ולא מקבלים שקל מהמדינה. קיבלתי מענק רבעוני, וכשהחזירו את אבא – זה פשוט נגמר. האבסורד: אם אמא שלי לא תהיה בין החיים – אקבל מענק. עכשיו לא".
יואב אנגל, אביו של אופיר אנגל ששב מעזה, סיפר כי "המאבק לא נגמר עם שובו של השב. חודשיים אחרי שאופיר חזר – נאלצתי לחזור לעבודה, אבל לא באמת יכולתי. אשתי לא חזרה לעבודה עד היום. הבת שלי בת 13 ו-8 חודשים – לא קיבלה דבר כי היא לא עמדה בסף גיל 14 שנקבע. מישהו באמת חושב שילדים לא נפגעו אחרי עשרות ימי חרדה?".
יוני אשר, אביהן של אביב ורז אשר שנחטפו והוחזרו עם אמם, סיפר: "הפעילות שלי כעצמאי חדלה לחלוטין, נאלצתי למכור רכוש. נכנסתי לאתר של המנהלת, מצוין שם שיש ליווי מול רשויות המס – אבל בפועל סירבו להדריך אותי. גם בפניות לבנקים שנכללים באתר – אף אחד לא ידע במה מדובר. יש פער אדיר בין ההצהרות למציאות".
חנה, דודה של ענבר היימן ז"ל שנחטפה ונרצחה במסיבת נובה, תיארה את המציאות הבלתי אפשרית: "המדינה נתנה להורים של ענבר קצבה של 8,000 שקל – מה הם אמורים לעשות עם זה? אנחנו כבר שנה ושמונה חודשים לא עובדים, נאלצנו לעזוב הכול כדי לתמוך באחי ובגיסתי. אני אוספת שקל לשקל. זה לא בשבילי – זה בשבילם. והמדינה? היא פשוט זרקה אותנו".
יו"ר מנהלת החטופים, ירון כהן, הסביר: "אנחנו לומדים את הצרכים דרך המשפחות. קיימים מענה רוחביים וגם מענים פרטניים, אך החקיקה נוגעת בעיקר למעגל ראשון. ברור לנו שיש צורך גם במענה כלכלי למעגלים הנוספים, כי מדובר באירוע רחב היקף, עם השלכות חמורות".
יעל גורן-חזקיה מהמִנהלת הוסיפה כי למעגל השני והשלישי אין חקיקה תקפה, בשל חשש מהשלכות רוחב. לדבריה, נעשו ניסיונות וגישושים, אך לא קודמה הצעת חוק ממשית. אור צוברי ממשרד הרווחה ציין כי המשרד השיק מיזם בגובה 14 מיליון שקל, יחד עם הקרן לנפגעי טרור וביטוח לאומי, לטובת מענים קהילתיים למשפחות המעגלים הרחוקים יותר.
