את המשחק הזה יסיים הקו האחורי המוביל של עודד קטש עם מספרים שמספרים ניצחון. עוד מעט נגיע ליוקובאיטיס ובלאט. את הקאמבק עשה דווקא זה שעלה מהספסל כדי לברדק את האירוע. רק האל הרחום והטוב יודע לעיתים לאן הולך קלארק השלישי ומה בדיוק רוצה האיש המכונה ג'ון די, אבל הראשון ייצר את הקרחנה לה היה זקוק קטש, הגנתית והתקפית, כדי להיכנס עם הכדור לשער ולייצר 8 נקודות ב-14 דקות, פלאס 5 עבירות, פלאס פאניקה אצל השחקנים שנגדו (ואיתו). והקפטן? הקפטן סיים עם הפלוס מינוס הכי גבוה על הפרקט. עם שתי טריצות שידעו איך וכמה אפשר להכאיב במיוחד. עם תזזיתיות שעושה בלאגן בעיניים. הקיצר, עם דקות של דיברתולומיאו. בשולי העניין, איך אני אוהב את התרגיל הקבוע של מכבי תל אביב, בסופי משחקים ובמקרה הזה סוף רבע (ראשון), שבו היא מריצה מהלך דמי בולדוג, בסיומו יוצא לפינה דיברתולומיאו ודופק הטריצה. הצגה.
ואז, אחרי שירד מפלס הפאניקה, חזרו בעלי הבית. יוקובאיטיס סבל רבות וקשות מהטיפולים ההגנתיים של ירושלים. הם כיוונו אותו לצדדים להם הוא לא מורגל (רמז, לאו דווקא לכיוון החסימה ולאו דווקא ליד החלשה, כמקובל) ומשם קפצו עליו ושיבשו לו את הכדרור וכו' וגו' ודו. הוא הצליח אמנם לעשות שימוש בלחץ ובפתרונות ההגנתיים כדי להגביה כדורים עצומים להורדים של העולם, אבל לייצר לעצמו – שם הוא התקשה. עד שכבר לא. מעניין מאוד יהיה לראות אם ירושלים יכולה להביא רעיונות אחרים למשחק מספר 2 – בטח בהרכבים נטולי וויילי.
ובלאט. כאילו שהימים הם ימי דן שמיר בחולון, תמיר בלאט אכל במשחק מספר 1 מתקפה כירורגית על הרגליים שלו. פוזשן אחר פוזשן, במיוחד כשהפרטנר ההגנתי שלו הוא רומן סורקין, הלך יונתן אלון וחיפש לערב את בלאט הגנתית. ויש בכך כמובן מן ההיגיון והצדק – כי לא באמת יש לו על מי לשמור בירושלים. אבל בסוף, לא משנה איך, בלאט ניצח שני פוזשנים הגנתיים משמעותיים. אחד מול הארפר, אחד מול קרינגטון. זה בהגנה. בהתקפה, לא פשוט לשחק מול בולדוגים כמו שיש ליריבה להציע. הנה זוסמן, הנה מורגן שאפילו כפה עליו פעם אחת, כמעט בכוח, להוריד דריבל על הרצפה וללכת ללייאפ עד לטבעת. אבל בלאט היה שם, בטח ברגעים שעשו הבדל. 5 אסיסטים מול איבוד יחיד (ובסה"כ, עם יוקובאיטיס, 3:13 ביחס אסיסטים איבודים). שלשה אחת שכמעט וכיבתה את האור. זריקות עונשין שלגמרי כיבו את האור.
לכאן צריכים להוסיף עוד שכבה טקטית. קטש, שידע טוב מאוד איזו רמה של לחץ הגנתי יודעת ירושלים לייצר על מובילי הכדור, הלך מתחילת המשחק למהלך של חסימות פיקנרול גבוהות (יענו דראג סקרינס) מאוד גבוהות, ממש על הקו החצי. כאן נפער בור בין שחקני ההגנה של ירושלים. כאן, אפילו בדקות בהן זה עבד פחות, השתחרר מעט מהלחץ האדום המתוכנן. תוסיפו לזה את המימד ההוליסטי של השיטה של, שבאה לידי ביטוי באלי הופים אדירים ונונשלנטיים כאחד, דוגמת זה שבו הגביה יוקובאיטיס להורד בסיום, ותקבלו אולי את ההבדל הקטן שעשה 0:1.
