סר אנגוס דיטון, הכלכלן זוכה פרס הנובל לכלכלה ב-2015, הקדיש ארבעה עשורים מחייו כדי ללמוד על עוני, חוסר שוויון, בריאות, רווחה ופיתוח כלכלי. הוא בשר מבשרה של המערכת הכלכלית האיתנה שנבנתה בעולם המערבי על ערכי הקפיטליזם. המחקר שלו שינה גישות בתחומים רבים במאקרו-כלכלה ובמיקרו-כלכלה.
במאמר ב-2024 סר דיטון מותח ביקורת על המקצוע שלו, שפשוט הזניח לחלוטין בניתוחים שלו את הדינמיקה של הכוחות שעובדות בתוך הקפיטליזם.
הוא טוען שיש שלוש תפיסות מוטעות בכלכלה שהובילו אותנו למצב של בלאגן כלכלי, שמערר את היציבות של כל הדמוקרטיות בעולם.
הראשונה: כלכלנים נוטים לייחס חשיבות מועטה ל"כוח". הם לא לומדים או מלמדים על איך אנשים מאוד חזקים, שהצליחו להגיע לגבהים כלכליים מרשימים בזכות הבנתם של השוק, קונים כוח כדי להשפיע על החלטות של הממשלה ואפילו של הציבור עצמו. כשכסף שווה כוח וכוח יכול לגרום לשינויים טכנולוגיים, חברתיים ופוליטיים רבים, אז "השוק החופשי" לא כל כך חופשי כמו שכלכלנים קפיטליסטים מאמינים וכותבים.
השנייה: כלכלנים אובססיביים עם "יעילות השוק" ולכן השוק פחות מדאיג את עצמו בדברים קטנים כמו אתיקה ומוסר. כלכלנים מאוד ממוקדים בכסף וצריכה שהם שכחו מה באמת חשוב לבני אדם – כלומר מה מייצר אושר ורווחה לבני אנוש. למשל, אמון במוסדות ובמנהיגים ("הסוד" לאושר במדינות המאושרות בעולם – מלבד ישראל, אגב).
השלישית: כל "יעילות של השוק" מתורגמת, באופן מיידי, לעוד כסף לאנשים עם כסף, מה שמכונה upward redistribution. חלוקה של כסף למי שיש כסף. "ההמלצות של כלכלנים הפכו לרישיון לבזוז" כתב סר דיטון (הוא כתב את זה במילים האלה).
דיטון מוסיף שהוא שינה את דעתו לגבי איגודים, שפעם, לטענתו "הפריעו לכלכלה" והיום הוא מבין שהם איזנו את הכלכלה וגם שינה את דעתו על גלובליזציה, שפעם עבדה לטענתו, אבל היום כבר לא טובה לעובדים.
