מדינה שבה מתרחש רצח בכל כמה שעות, שראש ממשלתה והשר הממונה על הביטחון הלאומי שלה יחד עם המפכ"ל מחרישים אחרי רצח של כ־100 אזרחי המדינה בחמישה חודשים, שהמשטרה שלה ניצבת מנגד בחוסר אונים וחידלון מוחלט – היא מדינה לא נורמלית.
זו מדינה שמאבדת את שפיותה, את נכסיה הלאומיים, את מעמדה בעולם כמדינה נורמטיבית שטוב לחיות בה. מי היה מאמין שמדינת ישראל הנאורה ("אור לגויים") תידרדר לשפל נורא, שכמוהו לא נראה ולא נשמע אפילו במדינות עולם שלישי.
ביום בחירתה של הממשלה הנוכחית ב־22 לדצמבר 2022 היא התחייבה בין שאר למשילות ולטיפול בבעיות הביטחון האישי, הבטיחה להתמקד בבעיות הביטחון בחברה הערבית ובמאבק ללא פשרות בפשיעה המתגברת במגזר, תוך מתן פתרונות מתאימים וראויים לצעירים במגזר הערבי.
אולם בפועל הפשיעה ומקרי הרצח במגזר הערבי זינקו בשנתיים האחרונות לשיאים מחרידים ומדאיגים. במקום למנף את התשתית הברוכה שהניחה הממשלה הקודמת לטיפול נכון ויעיל בבעיה, הממשלה הזו, בעזרת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, הזניחה את התוכנית ללא מענה – וכך רק החריפה את המציאות המפלצתית שנוצרה.
מתוך 237 מקרי רצח שהתרחשו במגזר הערבי בשנת 2024, רק 37 מקרים פוענחו – מה שמותיר תחושה קשה בקרב כל מי שחרד כאן לביטחון האישי, ולא רק במגזר הערבי.
יש תחושה שאת הממשלה הזו, ובעיקר את השר לביטחון לאומי, מקרי הרצח והאלימות המשתוללת בחברה הערבית לא מעניינים. זו תחושה שעוברת כחוט השני בקרב ציבור יהודי לא קטן ולפיה "כל עוד ערבים רוצחים ערבים, זו בעיה שלהם". זאת אף שהעובדות מוכיחות כי ארגוני הפשע במגזר הערבי, שפועלים ללא הפסקה וכמעט ללא הפרעה, מחוברים לארגוני הפשע במגזר היהודי, ובמקרים רבים משתפים פעולה.
מי שמתעלם מהפשיעה הגואה במגזר הערבי, מתעלם מאיום ביטחוני ממשי ומשמעותי מאוד. כפי שאיראן שיגרה את זרועותיה ללב יהודה ושומרון והקימה שם באמצעות הזרמת כסף ואמל"ח תאי טרור שצה"ל נאבק בהם קשות, זה רק עניין של זמן עד שניווכח לראות את אותן זרועות איראניות מתחברות לארגוני הפשע במגזר הערבי, שתמורת כסף יהיו מוכנים לעשות הכל.
מי שמגייס יהודים לפעול נגד המדינה תמורת כסף, יפעל וכנראה כבר פועל לגיוס עבריינים במגזר הערבי. התוצאות של התנהלות הממשלה הזו, כמו הבריחה שלה מאחריות לאומית, כבר אינן מפתיעות.
במקום להציב את המאבק בארגוני הפשע במגזר הערבי בראש סדר היום של המשטרה, של המדינה, ולפעול במבצע רחב היקף ואינטנסיבי ללא פשרות נגד כל הארגונים הללו – ובכוחות גדולים "עד לניצחון המוחלט", כפי שנוהגים לומר בממשלת החידלון הזו – הממשלה ממשיכה, כהרגלה, לברוח ממעשה של ממש. ממשיכה לברוח מאחריות. ובמקביל, מטילה כמובן את האשמה והאחריות על היועמ"שית גלי בהרב מיארה ועל בתי המשפט, שכביכול מונעים מהם לבצע את המשימות.
