פרסום מזעזע ברשת החברתית X הצית סערה ציבורית נרחבת. אליהו יוסיאן, דמות שנויה במחלוקת המרצה על נושאי איראן, פרסם תמונה של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אהרן ברק, ולצדה קריאה חסרת תקדים: לא לאפשר לו להיקבר בישראל. יוסיאן לא הסתפק בכך – הוא אף קרא לשריפת גופתו של ברק, תוך שהוא מכנה את עצם קיומו "חילול העם, הארץ והמדינה היהודית".
דבריו עוררו תגובות קשות מכל קצוות הקשת הפוליטית, אך גם הובילו לשיח רחב יותר על גבולות חופש הביטוי, הקצנה פוליטית, והאחריות הציבורית של דמויות משפיעות. מעריב שוחח עם ד"ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני, לשעבר יועץ באגף המודיעין, ומחבר הספר "סופה של מדינת ישראל?!" בהוצאת ידיעות ספרים, כדי לנסות להבין את עומק התופעה ואת משמעויותיה החברתיות.
"ליבי ליבי על יוסיאן. אני מאמין שהוא פטריוט אמיתי אבל קיצוני ביותר. אני מאמין שהוא כעת מצטער על מה שאמר", אומר ד"ר גרוזברד, "אכן, כל מי שעוקב אחר יוסיאן יכול להתרשם שבהחלט יש לו מה לתרום לחברה הישראלית, הוא מבין דברים שאחרים מתקשים להבין. הוא באמת מכיר את החשיבה המסורתית קולקטיבית האיראנית והמוסלמית בכלל".
עם זאת, ד"ר גרוזברד מזהיר שלא להתמקד רק באדם הבודד – אלא במה שהוא מייצג: "אבל הבעיה היא לא ביוסיאן כמו בנו, ברוב העם. אנו חייבים להתחיל ללמוד להקשיב לכולם, גם לקיצוניים בינינו. קל מאוד לפסול את בן גביר, סמוטריץ' ויוסיאן ולומר שהם פשיסטים וכינויי גנאי נוספים, אבל כדאי לזכור שהם על פי רוב ניבאו טוב מאחרים את טבח השבעה באוקטובר".
עוד הוסיף: "אין זה אומר שאנו מסכימים אתם – אבל בואו לא נשפוך את המים עם התינוק. להקשיב כן, לנסות להבין מה הם אומרים וודאי, אבל לקבל ולהסכים – במקרה של יוסיאן – וודאי שלא".
באותה נשימה, מדגיש גרוזברד את הערכתו לדמותו של השופט אהרן ברק – אך גם את הביקורת שיש לו כלפי המערכת המשפטית שברק ייצג: "כך גם בכיוון ההפוך. אהרון ברק ללא ספק היה ועדיין נכס למדינת ישראל, ותפיסת עולמו מרשימה בעומקה ובהומניותה. האם עלינו להסכים עם כל מה שאמר? לעניות דעתי – וודאי שלא".
"בית המשפט, לצערי, קרוב לוודאי אחראי יחד עם רבים אחרים לטבח השבעה באוקטובר. ההומניות שלו וזכויות הפרט לא השכילו להבין במי אנו נלחמים, וחלק מהנחיותיו כמו הוראות פתיחה באש – לא התאימו למצבי מלחמה רבים", טען.
ד"ר גרוזברד חותם את דבריו בקריאה לציבור למתינות, גם נוכח דעות קיצוניות – ולא משנה מאיזה צד הן באות: "אני רוצה לבקש מהציבור לא לומר ‘חלאה’ ולא להשתתף בחגיגה – מי משמיץ אותו יותר. פשוט להקשיב לדבריו, ללמוד להקשיב לקיצוניים בשני הצדדים ולהפריד את המוץ מהתבן. יש בדברי כל אחד מאותם קיצוניים קורטוב של אמת – אבל אין זה אומר שאנו מאמצים את כל משנתם. ברגע שנלמד כציבור להקשיב לקיצוניים אלה בלי לשלול אותם – נהפוך למתונים יותר, ולא מתחרים באותם קיצוניים בקיצוניותם".
