מארוטה הוא לא מסוג המנהלים הספורטיביים שמנחיתים כישרונות על המאמן ואומר להם לפתח אותם. עם כל מאמן שהוא עבד או עובר איתו, הוא מבלה הרבה מאוד זמן. מארוטה יושב עם מאמניו שעות על גבי שעות כדי לדעת בדיוק מה כל אחד צריך וגם להסביר לו מה הוא יכול להשיג לו לאור המציאות הכלכלית מסביב למועדון. הם ידברו על אילו שחקנים המאמן מרגיש שהוא יכול להוציא מהם יותר ואיך הוא יעשה את זה. המאמן מקבל יחס של מנכ"ל, שצריך לדעת כל מה שעשוי להשפיע על מבנה הסגל שלו.
אז מאורטה קונה שחקנים למאמן. לא אלו שהמאמן מבקש בהכרח אבל אלו שלפי היכולת של המועדון והצרכים של המועדון, יתאימו גם כנכס לקבוצה עם המאמן הספציפי שרצה את השחקן הספציפי הזה. "אנחנו מבינים את החשיבות של המאמן" אמר מארוטה בראיון לאתר של אינטר. "והמאמן מקבל מאיתנו מועדון איתן, שתומך בו לחלוטין. אי אפשר לנצח על המגרש כשהמועדון מאחוריי הקבוצה לא איתן".
ב-1954, שלוש שנים לפני שמארוטה נולד, קבוצת הכדורסל שהוא העריץ, השיגה חסות מסחרית ראשונה. ג'ובאני בורגי, מייסד חברת מכשירי החשמל "איניס", שבסיסה היה באזור וארזה, אימץ את הקבוצה והיא שינתה את שמה ל"איניס וארזה". מערכת היחסים הזו, שנתנה לווארזה גב כלכלי איתן לאורך זמן (שני עשורים) ואיפשרה לה לעבוד עם מחשבה לטווח הארוך.
לאורך השנים הללו נבנתה הקבוצה סביב גרעין שחקנים מקומיים עם דור עתיד שמחכה על הקווים ומתכונן להפוך לגרעין הבא. הגיעו אנשים מבחוץ שבאו לעבוד באותו מחשבה של המקומיים: בנייית מועדון שיחזיק מעמד שנים בפסגת הכדורסל. וארזה היה מועדון ששרד בזכות אבולוציה ששמרה על היציבות הארגונית ואף פעם לא קפא על שמריו.
וגם מזה מארוטה שאב הרבה מאוד השראה. "אני תמיד מצפה לאבולוציה לא רבולוציה" אמר מארוטה לבכירי המשק באיטליה. "למשל, תמיד צריך לראות שהגיל הממוצע של הסגל יורד אבל זה לא אומר שהשחקנים המבוגרים שלנו יזרקו מהקבוצה. ההפך, הם השחקנים החשובים שמשחקים תפקיד מוביל. אבל אנחנו בוחנים, עם המאמן, כל עמדה, כל הזמן".
