לטענת המדינה, החברה היא "קליפה ריקה", אינה פעילה בפועל, מפרת חוק, וכל תכליתה שימשה בעבר ואף כיום – ככלי בידי בעל השליטה להסתיר נכסים ולהתחמק מהחזר חובות. עוד נטען כי החברה שימשה בעבר לפעילות הפלילית של בעל השליטה, וכי קיים חשש ממשי שהפיצוי שייפסק לה יועבר בפועל לידיו, תוך עקיפת התחייבויותיו לתשלום פיצוי.
מנגד טענו בעל השליטה והחברה, כי הכספים שייכים לחברה בלבד, הרכב נקנה מכספי ירושה של בני משפחה, וכי ניתן לבעל השליטה צו הפטר במסגרת הליך חדלות פירעון – שלטענתם חל גם על חוב הפיצוי לנפגעי העבירה.
בית המשפט דחה את טענות הנתבעים וקיבל את עמדת המדינה. נקבע כי מדובר במקרה מובהק של שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה וכי מוצדק להרים את מסך ההתאגדות בכיוון ההפוך – ולהתייחס אל החברה כשלוחה של בעל השליטה. לפיכך, המדינה רשאית לקזז את כספי הפיצוי שמגיעים לחברה בגין תפיסת הרכב ולהפנותם לפירעון החוב הפלילי. בנוסף חויבו הנתבעים בתשלום הוצאות משפט בסך 7,500 שקלים.
בפסק הדין הובהר כי צו הפטר שניתן לחייב במסגרת הליך חדלות פירעון אינו מוחק חובות שנובעים מעבירה פלילית. סעיף 179 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי קובע במפורש כי הפטר לא חל על פיצוי לנפגעי עבירה, קנסות פליליים, קנסות מנהליים וחוב מזונות. לכן גם אם ניתן הפטר, החוב האישי בגין פיצוי הקורבנות נותר בעינו.
