"המזרח התיכון הוא כמו ארוחה – אתה ברשימת האורחים או בתפריט. קל ליפול מרשימת האורחים, קשה לצאת מהתפריט" – אלו הדברים שאמר אתמול שגריר ארצות הברית בטורקיה והשליח המיוחד לסוריה – טום ברק. תשומת לב לעובדה כי השליח האמריקאי המיוחד לסוריה יושב בטורקיה ולא בישראל, ותשומת לב לעובדה שבדיוק בימים אלו מרכיבה ארצות הברית מחדש את רשימת האורחים.
ביום שישי הסירה וושינגטון (רק) חלק מהמגבלות והסנקציות על סוריה למשך 180 יום (חצי שנה). משרד האוצר האמריקאי פרסם רישיון כללי חדש, המתיר עסקאות מול ממשלת סוריה ומול גורמים סורים ממשלתיים – בנקים, חברות נפט ואנרגיה, רשות השידור הסורית ועוד. הפטור יאפשר עסקאות בתחומי החשמל והאנרגיה, המים והתברואה ויתיר לאזרחים אמריקאים לבצע עסקאות.
הרישיון אינו מתיר הסרת חסמים מנכסים שהוקפאו עד מאי 2025, אינו מתיר עסקאות מול גורמים סוריים שנכללו עד כה ברשימת החסומים, ואינו מאפשר עסקאות עם רוסיה, איראן או צפון קוריאה. הנשיא טראמפ הבהיר כי הצעד כפוף לתנאים כגון סילוק המחבלים הפלסטיניים משטחה של סוריה, וכי הוא מצפה לפעולה מיידית מצד ממשלת סוריה בנוגע לסוגיות מדיניות חשובות.
האיחוד האירופי הודיע אתמול (רביעי) על הסרה מוחלטת של הסנקציות. לכשיוסרו הסנקציות האמריקאיות במלואן, השינוי הוא מהותי:
- ארצות הברית שינתה קו במזרח התיכון – ממעורבות ישירה (ובסוריה גם פיזית) למיקור חוץ והישענות על בנות ברית בשטח.
- בנות הברית החדשות – ערב הסעודית וטורקיה. פוטנציאל הרווח של שתיהן הוא עצום (הן כלכלית והן מדינית) למול בנות הברית הישנות (ישראל, מצרים וירדן).
- ישראל אינה עומדת עוד הנכס היחיד מבחינת ארצות הברית – יש לה שתי מתחרות רציניות מעתה והלאה (האחת מתוכן משופעת במשאבים והשנייה חזקה גיאוגרפית וצבאית).
- סוריה היא "מגרש המשחקים" האזורי לפיילוט אמריקאי, כולל נסיגת שארית הכוחות (1,000 איש במספר) מושפעת פוטנציאלית מרכזית – לבנון.
- טורקיה עצמה אינה מסתירה את כוונותיה – לפי דיווחים השבוע בתקשורת הטורקית, אנקרה נערכת להקמת בסיסי חיל הים וחיל האוויר הראשונים שלה על אדמת סוריה, וחזונה הוא חזון החליפות האסלאמית וטורקיה כשער היציאה הכלכלי מהמזרח לאירופה.
- צרפת מנסה לשמור על אחיזתה בלבנון, ולהוביל מטעם אירופה את הנושא הפלסטיני.
- ישראל עצמה עסוקה בעזה ובאיראן והחלה לדבר הן עם טורקיה והן עם סוריה – אבל רק לצורכי תיאום ביטחוני ואזרחי טקטי למניעת מיסקלקולציה בשטח.
- כולם מתקדמים. מי שלא על העגלה יישאר או מאחור או בצד – איראן אינה נספרת, רוסיה בצד וישראל אינה עוד מכשול שיש לעבור דרכו (למעט בפן הצבאי).
אז מיהם כוחות הסדר הישן שמבקשים להשתלב בסדר החדש?
האסלאם הפוליטי – מעבר משיעי קיצוני לסוני קיצוני בדמותם של האחים המוסלמים –
- קטאר, סוריה וטורקיה (תחת ארדואן) מחזיקות בתאולוגיה דתית דומה מבית האחים המוסלמים.
- ערב הסעודית – ערש הולדתו של בן לאדן ושל האסלאם הסוני הקיצוני שכיום מנסה להתמתן תחת הנהגתו של בן סלמאן (אך לא ברחוב הסעודי).
- דווקא מדינות ערב המתנגדות באופן נחרץ ותקיף לאחים המוסלמים ולכל צל של קנאות אסלאמית (מצרים וירדן) אינן נחשבות עוד בעיני ארצות הברית למשענותיה העיקריות באזור.
הסוגייה הפלסטינית – ה-אמצעי שבאמצעותו מקווים שחקנים שונים לשמור על מעורבותם, על השפעתם האזורית ועל המכנה המשותף עם שחקנים נוספים ממדינות ערב – ולכן שיח שתי מדינות לשני עמים שב ועולה, בעוד שהמציאות בשטח ודעת הקהל הישראלית הפוכות לחלוטין לאחר שבעה באוקטובר.
צרפת תכנס (14-12 ביוני) בפריז ועידה (שתכלול גם ישראלים) להכרה בשתי המדינות, שתהיה הכנה לוועידה נוספת שתתכנס מייד לאחר מכן (20-17 ביוני) בניו יורק בשיתוף עם ערב הסעודית.
שימור הסכמי סייקס פיקו בכל מחיר (כולל הגבולות המלאכותיים שנקבעו בהם) – בעוד שבריטניה כבר לא באזור, צרפת מבקשת לשמר את השפעתה מכוח הסכמים אלו ובוחשת בלבנון, בסוריה ובנושא הפלסטיני ומובילה את חלק ממדינות האיחוד בכיוונים שלה. יוזכר כי לפי פרסום בן חצי שנה של העיתון הצרפתי לה פיגארו, צרפת הסכימה להתעלם ממסקנות תחקיר הפיצוץ בנמל ביירות בתמורה לבלעדיות לחברת הספנות שלה בנמל, דבר המלמד על עומק מעורבותה ועל ניקיון כפיה.
או"ם ואונר"א רוצים חלק – שחזרו בימים האחרונים להתייחס לנעשה בעזה, להטיל ספק במנגנון חלוקת המזון, ולדרוש את "ליטרת הבשר" שלהם בעשייה לקראת היום שאחרי.
אלו הם כוחות ושחקנים שקיבעו במשך שנים את המזרח התיכון הישן ולא רק שמנעו כל התקדמות או תזוזה, אלא אף "נהנו" מכך שישראל אינה זוכה לנורמליזציה ושהיא נאלצת להקדיש קשב רב לעימות עם הפלסטינים, בעודם מממשים את האינטרסים (השונים) שלהם בסדר הישן. לא רק זאת, חלק ניכר מחשיבתם של אותם שחקנים אינה רציונאלית.
כעת, בהתקרב המלחמה אל סיומה, כל שחקן מגביר את הטון ואת המעורבות, בכוונה, לכאורה, להיות חלק מהסדר החדש בהובלת ארצות הברית – אבל בפועל כשכל אחד מהם מחזיק בדיוק באותן אג'נדות שבגינן היה המזרח התיכון שנים רבות מדי סטגנטי ובקיפאון, ואלמלא "האביב הערבי" שצמח מלמטה (ולא מההנהגות), ייתכן שלא היינו רואים כל שינוי גם טרם שבעה באוקטובר.
המשמעות יכולה להיות הרסנית לסדר החדש שמבקשות ארצות הברית וישראל ליצור כאן באזור, אם ביצירת ארכיטקטורה כלכלית מתחרה לציר ה-IMEC של טראמפ (ציר הודו-מפרציות, ירדן וישראל), אם בסיכול כל יוזמה לנורמליזציה אמיתית עם ישראל, כולל ניסיון להצמיח פרוקסים שיעמדו מולה (בסוריה נחשפה אתמול חולייה של דאע"ש שמשתייכים ליחידה 44 של הצבא הסורי החדש, חיזבאללה עודו קיים ועוד), ואם בתמיכה גורפת ברעיון הפלסטיני ובזכות השיבה ובידודה של ישראל.
לישראל יש 180 יום עד לבחינה מחדש של הסרת הסנקציות האמריקאית המלאה מעל סוריה. עכשיו כולם כבר מבינים שאין ואקום, וכל ואקום סופו להתמלא, כך שבכל מקום שבו ישראל לא תתערב, יתערב מישהו אחר משחקני האזור הישנים, תוך ניצול עקרונות הבדלנות של ממשל טראמפ והעדפתו להסתמך על בנות ברית (שחלקן משתייכות לסדר הישן דווקא).
כדי למנוע מכוחות הסדר הישן לשוב ולעלות (עם רעיונות ישנים), על ישראל לשוב לקדמת הבמה בהובלת הסדר החדש במזרח התיכון, ליזום תוכניות מתחרות ולהמחיש את נכסיותה הבולטת על פני כל היתר ואסור לה להסתפק ב"תיאום ביטחוני טקטי". הזמן הוא קריטי, וכעת נקבעים יחסי כוחות, גבולות, מאפיינים ומה לא.
דוגמאות לצעדים שיסייעו לישראל לחזור לקדמת הבימה:
- ביקור מתוקשר בהודו והכרזה עם הודו על פרויקט ה-IMEC. הודו היא שער הכניסה מהמזרח של סחורות וישראל היא שער היציאה – שתי מדינות נכס עבור ארצות הברית.
- תוכנית מרשל לשיקום סוריה ולבנון – סעודיה, קטאר ועוד תוכלנה להנות מן הרווחים הכלכליים של השיקום והסרה מוחלטת של הסנקציות רק בתמורה לנורמליזציה עם ישראל. תהליך זה חייב להיות בשיתוף פעולה עם ישראל.
- העולם כולו היום מזהה את האחים המוסלמים כבעיה. על ישראל להוביל את המאבק הזה בשיתוף פעולה עם בנות הברית של האסלאם הסוני המתון – מצרים וירדן, ולהעלות מחדש את קרנה של הברית הזו למול הבריתות החדשות המתהוות.
ויש עוד הצעות רבות. פשוט יש להתחיל.
סא"ל (במיל') עמית יגור – לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל ובכיר במודיעין זרוע הים.
