שורה של התרחשויות מהעת האחרונה מבשרת כי ישנה אפשרות ריאלית כי תשונה, או אפילו תבוטל, החלטת בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג להוציא צווי מעצר כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט. הוצאת צווי המעצר היא בושה ואות קלון למוסד השיפוטי, שנועד לעסוק בפשעים החמורים והנוראיים ביותר המתרחשים ברחבי העולם.
הוצאת צווי מעצר כנגד מנהיגי מדינה דמוקרטית, עם מערכת משפט עצמאית ומפוארת הנלחמת במלחמת הגנה עצמית בהתאם להוראות הדין – היא חרפה משפטית ומוסרית. אולם אל לנו להקל ראש במשמעות הקשה של צווי המעצר, ובהשפעות מרחיקות הלכת של הוצאת הצווים על מדינת ישראל, מעמדה הבינלאומי והמשך מלחמתה בטרור בעתיד.
בפועל, מאז הוצאת צווי המעצר, ראש הממשלה נתניהו כמעט לא ביקר בחו"ל, למעט ארה"ב והונגריה, שפרשה מבית הדין. ההשלכות על מעמדה הבינלאומי של ישראל כמובן קשות וחמורות. והנה, בימים האחרונים, מדינות רבות באיחוד האירופי וכן קנדה קוראות להטלת סנקציות על מדינת ישראל בעקבות המצב בעזה, והקשר הישיר והאישי בין רה"מ למנהיגי ידידותינו הטובות בעולם המערבי חסר מאוד – וזה מורגש בשטח.
אם בעבר, במצב קשה שכזה בזירה הבינלאומית, רה"מ היה יכול לצאת לבליץ של ביקורים מדיניים בבירות אירופה, כעת הוא לא יכול לעשות כן. אך כאמור, שורה של אירועים מלמדת כי ייתכן שינוי כיוון מהאג בזמן הקרוב. ראשית, הסנקציות שהטיל ממשל טראמפ על בית הדין בהאג הן קשות ומשתקות. לפי דיווחים בתקשורת, פעילות בית הדין נבלמה.
התובע הראשי של בית הדין איבד את הגישה לתיבת הדואר האלקטרוני שלו, וחשבונות הבנק שלו הוקפאו. אנשי הסגל האמריקאי של בית הדין התבשרו שאם יטוסו הביתה לארה"ב, יסתכנו במעצר. ארגונים לא־ממשלתיים אחדים הפסיקו לשתף פעולה עם בית הדין, וראשי אחד מהם אפילו לא עונים לאי־מיילים שהם מקבלים מאנשי בית הדין.
שנית, התובע הראשי בבית הדין שהוביל את הוצאת צווי המעצר, כרים חאן, עזב באופן זמני את תפקידו בעקבות העדויות נגדו על תקיפות מיניות. ישראל כל הזמן טענה שחאן פעל משיקולים זרים בעניין צווי המעצר. חאן נענה להזמנה להגיע לישראל לבדוק את מנגנוני הבדיקה והחקירה, ואף שלח צוות לישראל – ולפתע "התהפך" והגיש את צווי המעצר. אחרי שהתחילו הדיווחים על התלונות על תקיפות מיניות, אזי נמצא הסבר אפשרי להתנהגותו, קרי שהוצאת צווי המעצר הייתה צעד של חאן להתחמק מבירור הטענות נגדו.
לפי הדיווחים, לאחר העלאת הטענות ניגש חאן אל המתלוננת ואמר לה בדמעות: "תגידי לי אם אני צריך להתפטר. תחשבי על צווי המעצר הפלסטיניים". כלומר, חאן ניסה לעשות שימוש פסול בצווי המעצר כמגן מפני הטענות נגדו. כעת, התלונה מצויה בחקירה של גוף חיצוני של האו"ם, וישראל הגישה לבית הדין בקשה לביטול הצווים על בסיס הטענה שהתובע פעל משיקולים זרים.
שלישית, ערכאת הערעור בבית הדין קיבלה לפני כמה שבועות באופן חלקי את הערעור שהגישה ישראל כנגד צווי המעצר. ניתנה הנחיה לקיים דיון נוסף בשאלת סמכותו של בית הדין להוציא את צווי המעצר נגד אזרחים ישראלים. כלומר, יש נתיב משפטי פורמלי שבו יכול בית הדין "לרדת מהעץ" של צווי המעצר, שנראה שסיבכו את בית הדין בסנקציות משתקות ואת התובע בפרשה מביכה.
נראה כי נוכח מצבור התפתחויות, ישנה הזדמנות פז לביטול צווי המעצר או החלפתם ב"צו זימון" מידתי יותר, שלפיו רה"מ וגלנט רק צריכים להתייצב בבית הדין ולשתף פעולה עם ההליך. ישראל מצידה חייבת לסייע לתהליך. כיצד? עדיין לא מאוחר להקים ועדת חקירה בשילוב גורמים בינלאומיים מובילים ובעלי שם, שתיתן מענה לטענות כי ישראל עברה על כללי המשפט הבינלאומי. אסור לנו לפספס את ההזדמנות הזו. המחיר של צווי המעצר הוא כבד, והוא גם עלול להשליך על הליכים מקומיים במדינות שונות כנגד חיילי צה"ל.
