הקונספציה ההרסנית שהביאה את 7 באוקטובר לא הייתה ביסודה תוצאה של כישלון באיסוף נתונים. אומנם, כפי שהתברר לנו, לא היו לנו אנשים שימסרו ידיעות מן השטח על כוונות חמאס, אבל היו סימנים אחרים, מובהקים, שהעידו על אפשרות של התקפה ממשמשת ובאה. הקונספציה גם לא הייתה תוצאה של קצר בהעברת מידע מלמטה למעלה, שכן דברים הועברו, גם אם לא כולם. והיא ודאי לא באה לעולם בגלל איזה פגם מוחי שלא אִפשר לנוגעים בדבר לחבר אחת ועוד אחת לכדי שתיים.
ממה נבעה אפוא הקונספציה השגויה? בראש וראשונה, מן האידיאולוגיה שהייתה מושרשת עמוק בליבותיהם של המעריכים, שלא אפשרה להם להגיע למסקנה שאליה הוליכו הנתונים. הפסיכולוגיה האנושית, שבאה לידי ביטוי ברצון להאמין בנכונות האידיאולוגיה ולשמור עליה מכל משמר, חסמה את הנתיב שהיה מאפשר למסקנה הכמעט ברורה מאליה למצוא את דרכה אל ההכרה והמודעות.
כי כשאתה גדל על האמונה שמטרתם העליונה של הערבים הפלסטינים היא לחיות חיי שלווה ורווחה, וכשהאמונה הנלווית לה בדבר רצונם בשלום עימנו חדורה בך עוד משחר ילדותך, אתה שבוי של אמונותיך אלו, וכל מה שעשוי לערער אותן – אפילו יהיו אלה הררים של עובדות המפריכות אותן – דבר מזה לא יצליח לחדור את חומת המגן הקיימת בנפשך.
זוהי מעין תמונת ראי לאנטישמי, שכל חייו חשוף להטפה ארסית על היהודים ומסוגל להאמין עלינו את הדברים הנוראיים והאבסורדיים ביותר. תעמיד מולו את כל העובדות הסותרות הקיימות בעולם, והוא יישאר בעיוורונו.
אותה מידה של עיוורון – אבל בעל תוכן הפוך – קיימת אצל היהודי שגדל על עקרונות "כיבוד כל אדם באשר הוא אדם" ודומיהם. הוא פשוט אינו מסוגל להאמין שיש אוכלוסייה שלמה של בני אדם שרוחשת לנו רעה – רק רעה – וייאחז בכל פיסת מידע כדי להוכיח את ההפך. "הרי פאטמה, שמוציאה לי כל חודש דם בקופת חולים, נחמדה אליי כל כך, ותמיד שואלת לשלום ילדיי!", הוא יאמר. "אתה ברצינות רוצה לומר לי שהיא מעוניינת שאני אושמד יחד עם שאר היהודים?".
לא, איני רוצה לומר זאת. פאטמה שלך אולי אינה רוצה בכך. וכמו פאטמה, כן, גם אולי אחמד, שעזר לך להחליף גלגל כשנתקעת בדרך, או יוסוף העזתי, שהסעת אותו במכוניתך ממעבר ארז לתל אביב לצורך קבלת טיפול רפואי ושהודה לך על כך ממעמקי ליבו.
גם אם הנחמדות שלהם לא הייתה מזויפת בשום צורה, הרי אין לשפוט על הכלל מן האחד, וגם לא מבני אדם יחידים. מעבר לכך, רגשותיהם כלפי יהודי פרטי כלשהו אינם מעידים כהוא זה על הדברים החשובים ביותר להם. הם חלק מחברה, שמה שעומד בראש סולם העדיפויות שלה הוא חיסול הישות היהודית. כי זה מה שהאימאם מטיף להם זה מאה שנה, וכי את זה הם שומעים מדי יום ביומו. על כן, לא יעזרו כל האמירות שלנו בדבר דו־קיום ושלום, וחסרי חשיבות הם הביטויים של יחס מיטיב מצידנו כלפיהם. הם אולי יגרמו להם להרגיש מידה של סימפטיה כלפינו אישית, אבל לא יותר מזה.
וכך, כפי שרובם הגדול של הפלסטינים לא ישנו את אמונתם ואת מאווייהם, כן יש אצלנו מי שלא יסטו כמלוא הנימה מן הקו האידיאולוגי שעליו התחנכו. הם ימשיכו באמונת השווא שהפיוס המיוחל הוא מעבר לפינה ושהוא תלוי בצעד האולטימטיבי שננקוט. אצלם, הקונספציה תמשיך לשלוט בכיפה.
למזלנו, מספרם של שבויי הקונספציה בינינו הולך וקטן. אין זה רק בגלל מאורעות 7 באוקטובר וההצהרות הפלסטיניות הנשמעות תדיר, החושפות מחדש את מטרתם האמיתית לחסלנו (לאחר שבמשך שנים ניסו להסתירה), אלא גם בזכות דור חדש שקם בארץ. הלה לא היה נתון בסד החינוך הפוליטי המחניק והמעוור שהיה מנת חלקם של רבים כל כך, שתפסו ותופסים אצלנו עמדות ציבוריות שולטות, כולל במנגנוני המדינה. אומנם טעויות בשל קונספציות שגויות ימשיכו להיות כמובן – לא יהיה אפשר להימנע מכך – אבל נקווה שלא בקשר למטרתם הבלתי משתנה של אויבינו.
