ד”ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני, מרצה, סופר ולשעבר יועץ בחטיבת המחקר של אגף המודיעין בצה”ל, ניסה בשיחה עם "מעריב" לנתח את אישיותו של ח"כ יאיר גולן, לשעבר סגן הרמטכ”ל וכיום יו”ר מפלגת הדמוקרטים, דרך עדשה פסיכולוגית. זאת לאחר שרמז השבוע בראיון בכאן רשת ב' שחיילי צה"ל "הורגים תינוקות כתחביב" ברצועת עזה ועורר סערה רבתי. לדברי ד"ר גרוזברד, מדובר באיש מורכב, מלא סתירות, אדם אמיץ שמסרב לוותר על הזדהותו עם החלשים, אבל גם נושא בתוכו כעסים כבדים כלפי סמכות, שמתפרצים בצורת התרסה מילולית.
“אנסה לשפוך אור על אישיותו של יאיר גולן כפי שאני מתרשם ממנה על פי התקשורת ומפגישה אחת שנפגשתי איתו”, פותח גרוזברד. “ניכר שיאיר מזדהה עמוקות עם משפחתו וערכיה. אביו נמלט בשנת 1935 מגרמניה הנאצית ושירת בצבא כאלוף משנה. בצעירותו שימש ראש מועצת קן בתנועת הנוער העובד והלומד. הוא עבר את מבדקי הטייס בצבא אבל בחר ללכת לצנחנים בעקבות אחיו ששירת ביחידה. הוא התקדם בצנחנים ובשנת 1997 נפצע בהיתקלות עם חוליית מחבלי חיזבאללה סמוך למוצב סוג’וד, אולם חרף הפציעה המשיך לפקד ולנהל את הקרב נגד המחבלים".
"מבט על יאיר עד לשלב הזה מגלה אדם אמיץ שדבק בערכי חינוכו וצועד בעקבות בני משפחתו. יאיר הקים משפחה ויש לו חמישה ילדים. זאת עוד אבן בפסיפס אישיותו שמצביע על היותו איש משפחה וקבוצה ופחות אינדיבידואל שגיבש לו בבגרותו את דרכו העצמאית", הוסיף ד"ר גרוזברד.
גרוזברד מנתח את פועלו הצבאי של גולן לא רק דרך ההישגים המבצעיים, אלא גם דרך הבחירות הערכיות – ולעיתים מעוררות המחלוקת – שעשה. “בשנת 2000 קיבל את הפיקוד על חטיבת הנח”ל. הוא דחף לפעול כנגד הטרור הפלסטיני באינתיפאדה השנייה בקסבות ובמחנות הפליטים למרות הימצאותם במרחבים אורבניים צפופים ומסובכים ללחימה. בשנים 2005-2007 שימש תת‑אלוף ופיקד על אוגדת אזור יהודה ושומרון. בשנת 2006 פינתה האוגדה בפיקודו את המאחז עמונה. בניגוד להוראת הדרג המדיני, הוא הבטיח למתנחלי חברון שאם יתפנו מרצון יוכלו לשוב לשוק במועד מאוחר יותר, ועל כך נזף בו הרמטכ”ל דן חלוץ. נזיפה נוספת קיבל מהרמטכ”ל גבי אשכנזי על כך שאפשר לחייליו להשתמש ב’נוהל שכן’ בניגוד לפסיקת בג”ץ בנושא זה".
כאן, אומר גרוזברד, ניתן לראות את הקונפליקט שמלווה את גולן לאורך השנים: “מעניין שמי שספג את ערכי הנוער העובד והלומד מזדהה עם מתנחלי חברון ומנסה לעזור להם כמו גם מפעיל ‘נוהל שכן’ בניגוד לפסקת בג”ץ. הרושם הינו שיאיר, כמי שלא נפרד מקבוצתו ולא פיתח עצמי נפרד, מזדהה עם המתנחלים שעליהם נדרש להגן כמו גם עם חייליו הזדהות מלאה עד כדי עימות עם מפקדיו. כבר כאן רואים את ההזדהות עם מי שנראה לו כקורבן עד כדי התרסה אל מול הסמכות. אכן קרבה רגשית חזקה אצל רובנו מכל עמדה פוליטית".
גרוזברד מזכיר את אחד האירועים המזוהים ביותר עם יאיר גולן – נאום יום השואה בשנת 2016. “לומר מילים אלה כסגן רמטכ”ל שתפקידו להגן על מדינת ישראל ועוד בטקס יום השואה אינו אלא מרידה בכל הפרות הקדושות והסמכויות להן ציית לאורך השנים. אכן יש משהו לא בשל באישיותו של המפקד האמיץ הזה, המנסה כעת (באיחור) לגבש לעצמו אישיות נפרדת".
"הפוליטיקה אינה אלא בבואה של אישיותו, שבה כפי שאמרנו מצד אחד הוא מזדהה עם החלשים ומצד שני מלא כעס על הסמכויות. כעס זה ניכר גם בשפת גופו ובדיבורו. יאיר כמובן מדבר על עצמו, קשריו עם משפחתו, יתכן ששם נמצא המקור לתחושת החולשה האישית ושימור הכעס החבוי לאורך השנים", הוסיף.
האם יאיר גולן מתמודד עם רגשי אשמה? האם הוא מורד תמידי? ד”ר גרוזברד סבור שהתשובות חיוביות: “האם יאיר חש רגשי אשמה ביחס לחלשים איתם הוא מזדהה? – יתכן. האם הוא מורד בסמכות? – קרוב לוודאי. אבל הנוקשות שלו והזעם החבוי לא מאפשרים לו להתנצל, לומר לפחות שאם אחרים נפגעו – הוא מצר על כך".
גם כשמדובר במעשי גבורה, גרוזברד מזהה אצל יאיר גולן את אותו דפוס פנימי של הזדהות מוחלטת: “ב‑7 באוקטובר חילץ באומץ, בכוחות עצמו, אנשים שהיו לכודים במקומות שונים בעוטף עזה ובכך הציל את חייהם. אכן, יאיר ירוץ אל תוך האש ויסכן את עצמו כדי להציל אחרים. ניתן להניח שבאותם רגעים הוא והם – הם אחד. זו היכולת של יאיר להזדהות עם האחר".
ומה לגבי אמירותיו הפוליטיות האחרונות, שהצליחו לזעזע גם את המחנה שהוא מייצג? גרוזברד אינו נשאר אדיש: “לאחרונה כראש מפלגת הדמוקרטים שעולה יפה בסקרים אמר: ‘ישראל בדרך להיות מדינה מוקצית בין העמים, דרום אפריקה של פעם – אם לא תחזור ותתנהל כמו מדינה שפויה. ומדינה שפויה לא מנהלת לחימה נגד אזרחים, לא הורגת תינוקות כתחביב ולא שמה לעצמה מטרות של גירוש אוכלוסייה’. מילים מזעזעות שוב ללא התנצלות. אכן, יאיר רואה את העולם בשחור ולבן, ללא אפורים. הוא טרם סיים את מרידתו שמתרחשת אצל רובינו בגיל ההתבגרות. כל זאת, עדות למסעו האישי לגיבוש עצמי נפרד, שהתחיל במשפחתו אבל טרם הסתיים, והפוליטיקה משמשת אך תפאורה למסע זה".
לבסוף, גרוזברד משתף מהמפגש האישי שהיה לו עם גולן: “בפגישה האישית שהייתה לנו הוא דיבר על אמונתו שיש להיפרד באופן פיזי מהפלסטינים. כשהשבתי לו שהיפרדות זאת לא הצליחה לא בדרום ולא בצפון ואף לא בחומה שבנינו במזרח – דומה שלא הייתה לו תשובה. אבל אני בהחלט התרשמתי מקיבעון מחשבתי והעדר גמישות בולט. התחושה הייתה שהוא מצטט משנה עתיקה יותר מאשר חשיבה רעננה. גם זה כנראה קשור לקושי לגבש עצמי נפרד וחשיבה עצמאית".
