על רקע התמשכות המלחמה בעזה, והחמרת המצב ההומניטרי ברצועה, ניצבת ישראל בפני משבר מדיני ודיפלומטי, שיש המגדירים כקשה ביותר שידעה בתולדותיה. מדינות שונות בעולם, כולל כאלה שנחשבות לידידות של ישראל במערב, מחריפות את הטון נגד מדיניות הממשלה ואף מאיימות בנקיטת צעדים.
בין השאר, נשיא צרפת, עמנואל מקרון, הביע התנגדות נחרצת להרחבת הלחימה של צה"ל בעזה. ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר, אמר שהוא “מזועזע ונחרד מהפעולות הצבאיות של ישראל בעזה" והחליט על השהיית השיחות לקידום הסכם הסחר עם ישראל. שר החוץ הבריטי, דיוויד לאמי, הודיע על הטלת סנקציות על מספר מתנחלים, בהם דניאלה וייס. איטליה וגרמניה, שלא קראו אומנם לסנקציות על ישראל, הביעו ביקורת מפורשת בנושא התקיפות בעזה.
קאיה קאלאס, הנציגה העליונה של האיחוד האירופי לענייני ביטחון ומדיניות חוץ, הודיעה שהושגה תמיכה מספקת בהצעה של שר החוץ של הולנד, קספר ולדקאמפ, להעלות לדיון מחודש את עתיד הסכם האסוציאציה, המעגן את יחסי ישראל והאיחוד האירופי. המדינות שתמכו בהצעה הן הולנד, ספרד, אירלנד, בלגיה, צרפת ומלטה.
לקינוח, נפוצו שמועות על כוונתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ “לנטוש את ישראל" אם המלחמה לא תופסק, שמועות שהוכחשו על ידי שליח ארצות הברית לענייני חטופים, אדם בוהלר. נשאלות, אפוא, השאלות, מהי המשמעות של ההצהרות והסנקציות נגד ישראל, מהן ההשלכות המעשיות שלהן ולאן הן עשויות להגיע, וכמובן, איך ישראל יכולה להתמודד עם הצונמי המדיני ולמנוע ממנו להתפשט?
סכנה לייצוא האיכותי – “קודם כל, יש לזה השלכות ואי אפשר להקל ראש במשמעות של פגיעה אפשרית בהסכם האסוציאציה, וגם ביחסים הבילטרליים עם חלק ממדינות המפתח שאינן חברות באיחוד האירופי, כמו בריטניה או קנדה", טוען ד"ר ערן לרמן מהתוכנית לאסטרטגיה, דיפלומטיה וביטחון במרכז האקדמי "שלם".
“מדינות האיחוד האירופי ומדינות ה־G7 חשובות לנו. וחשוב לציין שהסכם האסוציאציה הוא מנוף שעליו נשען חלק גדול מהבניין של היחסים הכלכליים של ישראל עם אירופה. כלכלת ישראל תלויית ייצוא – ייצוא איכותי, בהיקפים שעברו מזמן את ה־150 מיליארד דולר בשנה. זה מה שהופך את ישראל לעשירה יותר ממדינות מהוללות כמו יפן או גרמניה. כל זה עומד בסכנה אם יסתמן חסם משמעותי לקשרי הסחר של ישראל, כך שלא הייתי ממליץ לאף אחד להקל בזה ראש".
מה, לשיטתך, על ישראל לעשות כדי למנוע את התרחיש הזה?
“ישראל צריכה להבין מהי מטרת המלחמה שלה, מה היא רואה במעלה הדרך. דבר ראשון, אני חושב שלאפקט החזותי יש השפעה. למשל, ברגע שבעולם יראו שמשאיות מזון נכנסות לעזה, בתיווך האמריקאים, זה ירגיע קצת את השטח. זה לא פותר את הבעיה, אבל זה יכול לעכב את הסנקציות. כמו כן, יש בתוך האיחוד האירופי כלים שעומדים לרשותנו כדי לחסום החלטות בעייתיות, כאלה שדורשות קונצנזוס. יש לנו, בכל זאת, כמה מדינות ידידותיות באיחוד האירופי, למשל גרמניה, הונגריה, יוון וקפריסין".
“בעניין עזה, אני חושב שישראל צריכה לקחת יוזמה מדינית ברורה יותר ולסמן את מטרות המלחמה כך שהן יוכלו להתקבל על דעת המדינות. ישראל צריכה לגבש מדיניות בנושא עזה, מדיניות שהיא לא סיפוח עזה ולא ריקון מתושביה, שזה לא יקרה. המדינה צריכה לתת יותר ביטוי למה שהיא מתכננת לעשות ביום שאחרי, ולהדגיש את מה שהיא עושה בתחום ההומניטרי. את זה עושים, בין היתר, גם על ידי הסברה טובה".
לעומת ד"ר לרמן, פרופ' אריה רייך, מומחה למשפט בינלאומי באוניברסיטת בר־אילן וסגן הרקטור, טוען שבחינה מחודשת של הסכם האסוציאציה אינה באמת עומדת על הפרק. “להערכתי, האיום בביטול או שינוי הסכם האסוציאציה עם ישראל לא כל כך אמין. הם לא יעשו את זה. בעבר היו כל מיני הזדמנויות שבהן האיום הזה הושמע, אפילו הייתה פעמיים החלטה בפרלמנט האירופי לבטל או להשהות את ההסכם, וזה אף פעם לא הגיע לכדי מימוש. באיחוד האירופי יש שלושה מוסדות, מועצת השרים, הנציבות והפרלמנט, והחלטה כזו צריכה לעבור אצל שלושתם ב־27 המדינות החברות. כדי ליישם את הביטול צריך רוב מיוחס, ויש מספיק מדינות באיחוד שיש להן אינטרס שזה לא יקרה".
מהן בכל זאת הסנקציות שהאיחוד יכול להטיל על ישראל?
“מדינות האיחוד האירופי יכולות להשהות את ההסכם הזה באופן זמני, על פי סעיף 2 בהסכם האסוציאציה שמבוסס על כיבוד של שני הצדדים את זכויות האדם. עוד אפשרות היא הגבלת יבוא מסוים מישראל, שזה לא בדיוק חוקי, אבל דונלד טראמפ עשה זאת לאחרונה עם הקפאת המכסים על 75 מדינות".
מהי החשיבות של ההצהרות נגד ישראל?
“בעולם כולו הסבלנות למלחמה הזו הולכת ונעלמת. גם בארצות הברית אני חושש שהיא עלולה להיעלם. כמי שעוסק ביחסים בינלאומיים, אני חש שחלון ההזדמנויות שיש לנו כדי לעשות משהו דרסטי בעזה הולך ונסגר. יצאנו עכשיו לתמרון, אז או שנצליח לעשות משהו דרסטי כמו חיסול סופי של חמאס, או שנצטרך להתפשר. אני לא חושב שאנחנו יכולים להמשיך ככה, חודשים על גבי חודשים. גם מבחינת דעת הקהל הפנימית הישראלית שמתחילה לאבד את הסבלנות, וגם מבחינת המדינות האירופיות ומדינות אחרות, כולל ארצות הברית. נכון שהמדינות מאיימות עלינו, אבל בסוף הכל דיפלומטי, וישראל צריכה לנהל פה דיפלומטיה ולשכנע שיש איזו תכלית למלחמה הזו עכשיו. זה יכול להרוויח לישראל עוד זמן להמשיך במה שהיא רוצה לעשות בעזה".
דרוש חזון מוגדר
“בניגוד למה שהישראלים מבינים, אירופה נוקטת גישה שונה מזו של ארצות הברית", חורץ ד"ר חן קרצ'ר, סגן ראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון ומדעי המדינה באוניברסיטת אריאל. “אירופה היא לא גרורה אמריקאית, ואחד הדברים שמדינות האיחוד האירופי מצליחות להסכים עליו הוא עקרונות בינלאומיים שנוגעים לזכויות אדם, לסיוע הומניטרי באזורי סכסוך וכדומה. מבחינת האירופאים, ישראל פועלת באופן גלוי למניעת סיוע הומניטרי מהאוכלוסייה האזרחית בעזה, ואומרת בריש גלי שהיא מוותרת על דרך המשא ומתן, ובכך היא עלולה לגרום למוות של מאות אלפי בני אדם. כך האירופאים תופסים את המלחמה בעזה ולכן הם מרגישים צורך לחזור לזירה במזרח התיכון ולהתערב.
“האירופאים עובדים כבר תקופה ארוכה על תוכנית ליום שאחרי המלחמה בעזה, ומבחינתם, ישראל סרבנית, וההחלטה להרחיב את הלחימה רק תרחיק את סיום המלחמה. בתוך הדבר הזה, יש לאירופה מנופי לחץ נפלאים על ישראל, מנופים של הסדרי סחר באירופה והעדיפות שיש לה בהם, מנופים על העולם האקדמי בישראל שממומן היטב על ידי מדינות אירופה בנושאי מחקר ושיתופי פעולה. כל המנוף הכלכלי הזה יהיה מכה קשה לכלכלה וליציבות הישראלית. תוסיף לזה את העובדה שהשם והתדמית של ישראל, שגם ככה נמצאים בשפל, ייפגעו עוד יותר".
אתה מדבר בלשון עתיד על הסנקציות. זה אומר שכל זה עדיין לא קורה?
“כל ההצהרות והפעולות האלה הן דברים שמתוכננים כבר זמן ארוך כי למדינות אירופה ולמדינות אחרות בעולם, אולי אפילו לארצות הברית, אין כבר סבלנות למה שישראל עושה. האירופאים לא מבינים לאן מובילה המלחמה עכשיו. אין נקודת סיום למלחמה. מלחמה זה לא משהו נצחי. גם בתחילת המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, בהתחלה אירופה תמכה באוקראינה אבל אז אמרה לזלנסקי להתפשר כי אי אפשר לנצח במלחמה הזו. ההצהרות האלה הן מסר חריף מאוד, שמבודד את ישראל. אלה חרמות שיכולים להפוך לכדור שלג מתגלגל, כי ברגע שתהיה החלטה גורפת באירופה להחרים את ישראל, אנחנו נמצא את עצמנו מצורעים, וזה, בעצם, החלום של הפלסטינים".
מה הפתרון?
“אירופה החדשה מחפשת זהות. היא מחפשת את התפקיד החדש שלה בעולם, שזה לא בהכרח אומר לשתף פעולה עם טראמפ. לכן היא לוחצת איפה שהיא יכולה ללחוץ. ב־7 באוקטובר הוכרזה מלחמה על מדינת ישראל באופן חד וחלק. כל הכפפות הוסרו. אבל מישהו תיאר שעכשיו נהיה עדיין במלחמה? ישראל צריכה פשוט להראות מה התוכניות שלה בעניין המלחמה בצורה ברורה. ישראל צריכה לשתף פעולה עם מדינות, לעבוד עם מישהו, לא לבודד את עצמה. להציע פתרונות פוזיטיביים לסיום המלחמה, להגדיר לוחות זמנים, לבוא בגישה של לנסות למצוא פתרון. עד כה ישראל רק אומרת לְמה היא לא מסכימה במשא ומתן, אבל היא צריכה להגיד גם למה היא כן מסכימה. העולם רוצה הצהרה קונקרטית מישראל בעניין עתיד המלחמה, עתיד עזה ובעיקר עתיד תושביה אחרי המלחמה. ישראל צריכה לייצר חזון מוגדר".
