שיפוד השייטל, שישב על כרוב בפחם ברוטב יוגורט וחמאה חומה, היה הברקת הארוחה. הבשר היה טעים להפליא, חיתוכו נכון, תיבולו נכון וצלייתו מדויקת ביותר. הוא היה מידיום-רייר, כמעט מידיום, והתחבר מצוין לכרוב. מנה לכאורה פשוטה, שמגיעה מעולמות הסיח והמנגל, אבל שניכרו בה ידע, הבנה ומיומנות רבים, כמו גם בחירת חומרי גלם ללא פשרות.
במנת הזיטי היה מלבן צר וארוך של פסטה אפויה, שיפוד מעליו, קצ'יו אה פפה סביבו. הזיטי היו אחלה והפטריות גם. הקצ'יו א פפה בסדר.
סיכמנו את פרק האוכל כראוי לגמרי ונענו לקינוחים – גלידת הבית (38) ועוגת שוקולד חמה בקרם אנגלז, ברנדי ודובדבני אמרנה (42).
אם עד עכשיו היה בסך הכול טוב, באו הקינוחים והורידו. העוגה, ברוח קינוחי הפונדנט מפעם, הייתה בנאלית ביותר, ללא נוכחות ניכרת או אופי שוקולדי כמו שצריך, ועם מתיקות יתר. הגלידה, המרפררת לאמריקאית הייתה סתמית. לא כך צריך היה לסגור את הארוחה הזו.
