מדור זה מוקדש עקרונית ליין, מקומי כמיובא. לעיתים רחוקות מתרחשות בו חריגות מתבקשות משגרת יומיום זו, לעבר עולמות האלכוהול הכבדים יותר, בעיקר כזה המיוצר על ידי כוחות מקומיים. יובל (ג'וב) הרגיל היה שנים ארוכות קולגה, כמבקר המסעדות של טיים אאוט. ב-2008 הוא החל לצלול לעולמות הזיקוק, פתח את מזקקת יוליוס בחניתה ומייצר במסגרתה בשנים האחרונות כ-25 אלף בקבוקים.
תחת מוטת כנפיה, שהלכו והתרחבו עם השנים, משווקים מוצרים רבים שכל אחד מהם מבוקבק בכמויות קטנות יחסית – פחות מאלף בדרך כלל, פחות מזה חלק מהזמן. הרגיל מזקק לא מעט סוגי פירות, כמה זני וענבים ומייצר גם ורמוט, ג'ין, תמד (שיכר דבש) וביטר אפריטיף. זו מזקקת קראפט, כזו שאינה מתועשת וכל תהליכי הייצור בה ידניים.
חניתה לא הייתה לוקיישן אופטימלי מפרוץ המלחמה. מאוקטובר 2023 היא ננטשה ועימה גם המזקקה. פה ושם אפשר היה להגיע לשם, לשמור ולטפל בהתססות, אבל עם ההסלמה בצפון, אי אפשר היה להגיע אליה כלל. חלק מהמוצרים שאמורים היו להתבסס על קטיף ובציר 2024 לא יוצרו כלל, בין היתר כי חקלאים באזור לא הצליחו לקטוף פרי. בחלק מהמוצרים נאלץ הרגיל לבטל התיישנויות בחביות או לבקבק ללא יישון בעץ. אחרי המלחמה – איזה כיף כאן – הגיעה שנת בצורת.
ובכל זאת, מוצרי יוליוס כאן, חיים ובועטים. 60% מהם משווקים למסעדות והיתר לצרכנים פרטיים, בחנויות ודרך אתר המזקקה. מדובר במשקאות אלגנטיים, מעודנים, חפים משמץ מתיקות, שעשויים בהמון ידע, עם הקפדה עצומה בבחירת חומרי הגלם כמו גם בביצוע, וניסיון שהולך ומצטבר.
הרציונל העומד בבסיסם הוא לספק בית לטרואר ישראלי בעולמות הזיקוק. תזקיקי הפירות שונים ממקביליהם באירופה בגלל זני העשבים והפירות המקומיים, וגם בגלל טכניקות עשייה שונות. בוורמוט היבש מאוד אי אפשר לטעות בעשבים הגליליים, שמחדירים מקומיות כשמשתמשים בו לדריי מרטיני. האגס המקומי הירוק שונה מאוד מפירות המשמשים לאו דה וי בצרפת. הסליבוביץ' יבש ועדין מחבריו במזרח היבשת וגם משקה פום דה גליליי, שלכאורה אמור להתכתב עם קלבדוס, אחר לגמרי מזה של נורמנדי. ביחד, חוברים המשקאות שבסקירה לאיור פרופיל אלגנטי, מדויק ומרשים של טרואר גלילי.
סעיף התמורה לכסף הושמט הפעם. אלו לא משקאות שנמדדים ב-VFM ואין גם למה להשוות אותם. מקבילי הייבוא שלהם יקרים. מקבילי האיכות המיובאים יקרים בהרבה. לוגמי משקאות כבדים, יותר משווה להתוודע ליוליוס. לחיים!
