אני לא יודע אם שמתם לב בתוך בליל הכותרות שתוקף אותנו ללא הפסקה מדי יום כל היום, מתנהלת לה מלחמה שקטה – המלחמה העצימה על התודעה הציבורית. התופעה פשוטה למדי – ניסיון ליצור נראטיבים שייצרו מציאות אלטרנטיבית ויסחפו מקבלי החלטות לעברה בישראל ובעולם.
שני קווי יסוד עיקריים לנראטיבים המתחרים: ארה"ב נטשה את ישראל ומתקדמת בלעדיה / ישראל אינה פועלת בהתאם לקווי המדיניות האמריקניים ויתכן אף בניגוד להם. ישראל מבצעת רצח עם בעזה ולכן יש לעצור מיד את המלחמה. אם לא תעשה כן, היא צפוייה לסנקציות מהותיות.
דוגמאות יש למכביר, בכל הרמות
הנראטיב המתחרה – ארה"ב תכפה על ישראל את סיום המלחמה כי עזה היא הנקודה הבוערת האחרונה במזה"ת וטראמפ מעוניין שהיא תסתיים, וגם מאוכזב מישראל שאינה עושה כן. לפי אחד העיתונאים הישראלים שמצטט "שני בכירים בבית הלבן" טראמפ מזועזע מהסבל של הילדים בעזה, מתוסכל מהמצב בעזה ושלח מסרים לישראל שהוא רוצה שהוא יחתור לסיום המלחמה.
בפועל, במציאות – עזה אינה הנקודה הבוערת האחרונה. יש גם את איראן. טראמפ אכן מעוניין להסדיר את שתי הנקודות הללו, אבל לא מזועזע (כשם אינו מזועזע ממה שקורה באוקראינה או בסוריה), לא יכפה על ישראל את סיום המלחמה אלא עומד מאחורי פירוק חמאס, כי הוא אינו שוכח איך היא התחילה ואמר רק השבוע – "תזכרו, ה-7 באוק' היה מהימים הגרועים ביותר בהיסטוריה של העולם אני חושב. לא רק האזור אלא בכלל, זו הייתה אחת מהמתקפות הנוראיות שנראו אי פעם". הדבר גם זכה להכחשות נמרצות ע"י דוברת הבית הלבן שאמרה אתמול כי הוושינגטון פוסט שבו פורסמו הדברים הוא "כלי תקשורת עויין לממשל החדש בארה"ב, ששם לו למטרה לחבל ביחסי החוץ של הממשל אל מול בני הברית שלו…ועכשיו הוא מנסה לחבל ביחסים הנהדרים שלנו עם בת הברית החשובה שלנו במזרח התיכון, ישראל. הנשיא זעם מאוד על הידיעה השקרית הזו והבהיר שאין לו שום זמן מוגבל לישראל להילחם בארגון הטרור חמאס".
הנראטיב המתחרה – כל מהלכיה האחרונים של ארה"ב שנעשו ללא מעורבות ישראלית והותירו את ישראל בצד מעידים כי ארה"ב נטשה את ישראל.
בפועל, במציאות – יש יותר מחשד סביר שהמהלכים מתואמים בין ארה"ב לישראל. שגריר ארה"ב בישראל אמר אתמול "לא משנה מי מביא את צלחת השנאה לישראל, אנחנו יודעים היכן המטבח. באיראן. הם גם אומרים שכשהם יסיימו איתכם, הם יבואו אלינו. אתם מנת הפתיחה ואנחנו המנה העיקרית. אני אומר את זה מעומר ליבי – אמריקה היא החברה שלכם, אנחנו שותפים. אנו נעמוד לצידכם, אנו חייבים". כל מי שראה את פניו ואת מחוייבותו של וויטקוף למשפחות החטופים, לא ראה כזו אמפתיה גדולה מימיו, ומבין שהממשל עם ישראל רגשית ואסטרטגית.
הנראטיב המתחרה – ארה"ב בדרכה לחתום על הסכם עם איראן הדומה להסכם הקודם, שלו ישראל התנגדה (טראמפ עושה מעשה אובמה).
בפועל, במציאות – איראן עצרה את המו"מ, מסרבת לקבל את ההתעקשות האמריקנית על עיקורה מכל יכולת העשרה ולפי אחד הדיווחים "השעתה את שיחות הגרעין עקב חוסר המקצועיות של ארה"ב". מנהיג איראן מדבר בגנות המו"מ, וכך גם יועציו, לפי שעה לא ברור אם כתרגיל במו"מ או בפסימיות מוחלטת באשר לתוצאותיו. לפי שעה, עם כל כמה שטענו שההסכם קרוב והוא ייחתם בניגוד לדעתה של ישראל, כרגע נראה שארה"ב מאוד מתעקשת על פירוק כל יכולות העשרת האורניום שיש בשטח איראן, ואיראן מתנגדת לכך בתוקף ודורשת שיישארו יכולות העשרת אורניום בתחומה (לצרכי מחקר). טראמפ עצמו התבטא השבוע ואמר כי לא ברור לו מדוע איראן, מדינה עם עתודות נפט כה גדולות שיספיקו ל-300 השנים הבאות (לדבריו)צריכה בכלל גרעין אזרחי.
הנראטיב המתחרה – ביקור טראמפ במזרח התיכון היה ביקור מוצלח שעקף את ישראל והותיר אותה הרחק מאחור.
בפועל, במציאות – הביקור היה אוסף של הבטחות כלכליות להשקעה בארה"ב (הבטחות בלבד כרגע בסכומים דמיוניים שלא בטוח שימומשו – האמירויות:1.6 טריליון דולר, קטאר: 1.2 טריליון דולר, ערב הסעודית: 600 מיליארד דולר – סה"כ 3.4 טריליון דולר), הרבה חנופה, זהב נוצץ, מתנות ללא התחייביות מעשיות מצידה של ארה"ב – לא חתימה על גרעין אזרחי לסעודיה (כפי שהזהירו), לא חתימה על בריתות הגנה וגם הסרת הסנקציות מעל סוריה כאתנן – גם היא הבטחה בלבד כרגע לבחון את הדברים.
הנראטיב המתחרה – טראמפ הנחה להסיר את הסנקציות מעל סוריה, בניגוד גמור לדעתה של ישראל.
בפועל, במציאות – מילותיו של טראמפ היו שהוא "מתכנן להסיר את הסנקציות מעל סוריה". כלומר זהו תכנון ולא משהו מיידי מאוד. יתירה מכך, מזכיר המדינה רוביו אמר אתמול דברים מעניינים בהקשר הזה ולפיהם "קריסה אפשרית של רשות המעבר הסורית ומלחמת אזרחים בקנה מידה מלאה עשויות להיות במרחב שבועות, לא חודשים". כלומר, במילים אחרות, ארה"ב עדיין בוחנת את נושא הסרת הסנקציות. הצעד, אם אכן יבוצע, יהיה בניגוד לדעתה הרשמית של ישראל, אבל חשוב לציין שגם ישראל מתחילה בימים אלה לבנות אמון מול המשטר הסורי החדש (שיחות תיאום ביטחוניות, מסמכי אלי כהן ועוד).
הנראטיב המתחרה – חמאס לא יוותר ויש לעשות עימו עסקה לסיום המלחמה כולל הישארותו על כנו בעזה.
בפועל, במציאות – חמאס עזה כמעט שאינו קיים בדרג בכירים לאחר חיסולו של מוחמד סינוואר, ומקבלי ההחלטות האסטרטגיות של הארגון נמצאים בחמאס חו"ל (שיושב בקטאר ובמפרציות), ומכאן לחיץ הרבה יותר, וגם גמיש יותר (לא סובל את הסבל העזתי), וניתן יהיה בניהול מושכל של התווך האזרחי ברצועה דווקא (חלוקת המזון) להגיע עימו לעסקה על שחרור החטופים מתוך הבנה שחמאס עזה נמצא בדקה ה-90 לשלטונו.
הנראטיב המתחרה – חמאס ישתלט על כל הסיוע שייכנס בשבוע הקרוב.
בפועל, במציאות – בינתיים לא הין סימנים לכל שחמאס השתלט על חמש המשאיות הראשונות (ויש לזכור שזה לא אותו חמאס לאחר חיסולה של מרבית ההנהגה שלו) ויש לזכור כי החל מ-24.5 צפויים להתחיל לפעול מרכזי חלוקת המזון האמריקניים שצפויים להפוך את תמונת המצב האזרחית לחלוטין.
הנראטיב המתחרה – טראמפ החליט לסגת מתוכנית ההגירה מרצון (טענה רווחת בחודשיים האחרונים).
בפועל, במציאות – חשוב להקשיב: טראמפ אמר כי אינו רוצה בגירוש בכוח אלא בעזיבה מרצון. עובדתית מנהלת ההגירה החלה לפעול ויש נסיונות קדחתניים, בהובלת ארה"ב, לפנות למדינות לקליטה (באחת מהן דובר השבוע – לוב).
הנראטיב המתחרה – אנו בפני צונאמי מדיני – האיחוד האירופי לא מקבל את הנעשה בעזה והחל בצעדים מעשיים לפגוע בשיתוף הפעולה עם ישראל (כלל ההסכמים) ולמעשה ישראל צפוייה ל-"צונאמי מדיני" ולכן עליה להכניס סיוע (כשהכוונה היא לעצור כעת) – צונאמי שכולל פגיעה בסחר של 50 מיליארד אירו, הסכם שמיים פתוחים, תוכנת המחקר הורייזון ועוד. אנחנו במצב הכי גרוע שהיינו אי פעם והעולם לא איתנו.
בפועל, במציאות – יתכן שנכון שעל ישראל לעשות הרבה יותר והרבה יותר מוקדם, אבל זה הולך להשתנות מהותית בעוד כמה ימים עם תחילת הפעלת מרכזי הסיוע האמריקניים בעזה. אך, צריך לומר מפורשות – בפועל אין "איחוד אירופי" – למול הצהרות חריפות של מדינות מסוימות בתוכו (צרפת, שבדיה, הולנד) ובריטניה, יש מדינות שמתנגדות לצעדים נגד ישראל (הונגריה, צ'כיה, איטליה, גרמניה). יתירה מכך, חלק מהותי מההסכמים של ישראל מול האיחוד דורשים שכל שינוי יהיה בהחלטות בקונצנזוס של מועצת האיחוד האירופי, לעיתים בפה אחד.
יתכן שיש הסכמים בילטרליים מול מדינות שייפגעו, אך ההסכמים הללו מיטיבים עם המדינות הללו בדיוק כשם שכוונו להיטיב עם ישראל, ואם כך לא מדובר בצונאמי אלא במחזות שכבר ראינו מצד מדינות אירופה במלחמה הזו בשלביה העצימים הקודמים. אגב, לגבי"העולם לא איתנו" – אחד מהלקחים שאולי כן יש להפיק מהאירוויזיון הוא שיש פער בין מה שחושבות ההנהגות באירופה לבין הציבור שלהן, ולכן באמירה הזו אינה בהכרח נכונה.
בשורה התחתונה, איני קובע כאן מה נכון או לא (את פרשנותי על הדברים אפשר לקרוא בטוריי האחרים) וגם איני יודע מה יקרה בהמשך – הכל יכול לקרות והמציאות נכון לדקה זו עשוייה להשתנות לחלוטין. אבל, אני סבור שנכון יהיה להפנים כי במקביל למלחמה בשטח, יש מלחמה על התודעה שמתרחשת ממש בימים אלו, והיא מנסה לייצר נראטיבים תודעתיים שישפיעו על מקבלי ההחלטות בארה"ב ובישראל, רובם משתמשים בפרשנות הפוכה של הנתונים ושל המציאות בשטח ליצירת "תפיסת מציאות" אלטרנטיבית. נכון יהיה להפנים ולנסות להתבסס על המציאות בשטח, בטרם נהדהד מסרי תהודה שאינם עולים בקנה אחד עימה.
הכותב: סא"ל (במיל') עמית יגור – לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל ובכיר במודיעין זרוע הים.
