אחרי שעות ארוכות של התרוצצות ומשחק בחצר הגדולה, הכנוֹת והתלבטויות ומשברים קטנים, נעמדו ארבע הילדות-נערות מול קיר ההנצחה למאי נעים ז"ל בסלון הבית. בן רגע, לא עניינו אותן השוונצים הסוררים בתסרוקת, העובדה ששכחו את הגרביים הלבנים בפנימייה, אולי אפילו כאב הלב הלא מדובר על הנסיבות שבהן יחגגו כמה שעות מאוחר יותר את בת המצווה שלהן.
הן רק עמדו שם, בחנו את התמונה הגדולה, ושאלו: “זאת מאי? היא בים פה?". ענת שרף נעים, אמה של מאי, ענתה בחיוך דומע, “כן, זאת היא". “יש לה עיגולי זיעה על הפנים", אמרה אחת הבנות. וכאילו ניתן האות, כולן חייכו פתאום, ענת צחקה. משהו השתחרר.
ב-19 החודשים האחרונים, מאז שנרצחה מאי במיגונית בבארי, אחרי שנמלטה ממסיבת הנובה בבוקר שבעה באוקטובר 2023, מבקשת משפחתה “להפיץ את אבקת הקסמים של מאי". ענת ועופר, הוריה של מאי, וסבה, מאמן הכדורגל האגדי שלמה שרף, עושים לילות כימים כדי להנציח את מאי בפרויקטים מרשימים שונים. אחד מהם הוא מימון והפקת חגיגות בר או בת מצווה למי שידיהם אינה משגת.
שפריריות ומשאלות
“חודש אחרי שמאי נרצחה נתקלתי במודעה שמחפשים מתנדבים לעמותת ‘יד עזר לחבר’", סיפר שרף. “כל חיי אני קשור לנושא של ניצולי השואה, חרה לי שנים שלא מטפלים כמו שצריך באלה ששרדו את השואה והגיעו לגיל מופלג. אבי איבד את הוריו, את אחיו ואת אחיותיו בשואה, ולי לא היו סבא וסבתא. אז החלטתי שאסע לחיפה להתנדב.
"שמעון סבג (מייסד ומנכ"ל העמותה, ש"ג) הראה לי שם איך הוא משכן את 120 הניצולים, הראה לי את בית הכנסת שהקים להם, ושאלתי מה אני יכול לתרום. הוא אמר לי שהוא צריך אמבולנס כדי להסיע את הניצולים המבוגרים. בתוך שבועיים קניתי לו אמבולנס, שנוסע ברחבי חיפה כשעליו התמונה של מאי, ומסיע ניצולי שואה לטיפולים רפואיים. בינתיים אנחנו גם בונים בחיפה מוזיאון לאירועי שבעה באוקטובר, שיהיה על שמה של מאי".
ענת רצתה עוד. “אמרתי לו שזה יפה ושזו מצווה", היא אמרה, “אבל רציתי לעשות משהו שמח יותר, משהו שיהיה ברוח האור והנתינה שכל כך אפיינו את מאי. היא הייתה כזאת, רגישה וטובה. תמיד הבחינה באנשים הדחויים, הלא מקובלים, אספה אותם אליה ועשתה כמיטב יכולתה לשמח אותם".
כך נולד הרעיון להנציח את מאי באמצעות חגיגות בר או בת מצווה לילדים ולילדות, שלולא העזרה לא היו יכולים לחגוג. ענת הקימה עם חברותיה את עמותת “השפריריות של מאי", קבוצת נשים שמסייעת למשפחה באיתור הילדות והילדים הנזקקים ובהפקת המסיבות, מא’ עד ת’, והכול לפי הרצון של כל ילד. למשל, אחת הבנות העדיפה מסיבה אינטימית שתכלול סדנה לצילום בסמארטפונים ושולחן של מקדונלד’ס – וקיבלה.
“אנחנו נפגשות עם הילדים והילדות, מספרות להם על מאי, ומסבירות שאנחנו מבקשות רק דבר אחד – שיזכרו אותה. כך היא ממשיכה לחיות בכל הילדים והילדות האלה. אני ממש מרגישה שזאת הצוואה שלה, לשמח אנשים", אמרה ענת בדמעות.
אחרי שיזמו והפיקו חמש חגיגות פרטיות כאלה, הגיעו “השפריריות של מאי" לבית הילדים אמונה ע"ש צבע אלעזרקי בנתניה. בבית הזה חיים כ-200 ילדים בסיכון, ומאות בוגרים שגדלו בו ממשיכים לראות בו את ביתם. “אנחנו חיים עם הילדים, ובעזרת צוות המדריכות והמדריכים מציעים לילדים שלנו בית אמיתי, שהעבודה המרכזית שנעשית בו היא הורות", הסביר יהודה כהן, שמנהל את הבית לצד רעייתו, ריקי.
“מדובר בילדים שלא יכולים להיות בבית המשפחה שלהם, ילדים שהוריהם לא יכולים להיות שם בשבילם. אצלנו הם מוצאים בית. אנחנו איתם מהרגע שהם מגיעים אלינו, ולתמיד. לוקחים אותם לרופא ולבית הספר, מארגנים להם מסיבת גיוס ומקבלים אותם לשבת כשהם יוצאים הביתה מהצבא, מובילים אותם לחופה ומלווים אותם כשהם סטודנטים. חשוב לנו לתת לכל ילד וילדה סביבה חמה, בטוחה ואוהבת, שתאפשר להם לצמוח, להאמין בעצמם ולהגשים חלומות".
החיבור היה מיידי, העידה ענת. ובעוד אביה שלמה כבר מתכנן כיצד ימשיך לסייע לעושים במלאכה בבית הילדים, התפנתה היא לארגן לארבע בנות מצווה מהבית יום כיף, ששיאו חגיגת בת מצווה משותפת, לבקשתן. שבועיים לפני המועד שנקבע לחגיגה קיבלה כל אחת מהבנות שוברים לקניית בגדים ונעליים למסיבה. בעזרת הצוות בחרה כל אחת שתי שמלות לבנות ונעלי סניקרס תואמות (“והיו כמה התקפי לב עד שכל מה שהזמנו הגיע בזמן", סיפרה צופיה, המדריכה המסורה שלהן). בהמשך התבקשו הבנות להחליט על נושא לעוגה החגיגית שהוכנה עבורן.
העוגות המרהיבות – עוגת מיניונים, עוגת כדורגל, עוגת איפור ועוגת סטיץ’ – עוררו התלהבות רבתי כשהבנות הגיעו לגן האירועים סולאנה בנתניה, וראו אותן לראשונה.
נטו פאן
בשעות שקדמו לחגיגה התרוצצו ענת וחברותיה ועשו הכול כדי להקל על הבנות המתוחות ולשמח אותן. הן הגישו ארוחת צהריים, פינקו בעוגות ובפירות, ודאגו לסיכות ראש שיסייעו בהכנעת אותם שוונצים סוררים. הן גם הניחו שקית עם קרח על ידה של אחת הבנות שנפלה, ועודדו לנוח קצת, ואחר כך להתלבש, והחמיאו בלי סוף.
מעל כולן ריחף בחיוך גדול המאפר יקיר הסלבס גילי אלגבי, שכלבו, פלוטו, סיפק לבנות שלל רגעים של שבירת מתח וצחוק. אלגבי, חבר קרוב של המשפחה, עזר לענת להחליט שאת ההכנות יעברו הפעם הבנות בחדרה של מאי ז"ל.
“לקח לי חודשיים וחצי אחרי האסון להיכנס בכלל לחדר שלה", היא שחזרה. “זה קרה רק ב-20 בדצמבר, ביום ההולדת שלה. והיה לי קשה, לא רציתי לגעת בכלום. היום, בפעם הראשונה ההתארגנות קורית כאן, וחוץ מזה שהזזנו קצת את המיטה כדי שיהיה מרווח, הכול נשאר במקום. הידיעה שאני עושה משהו טוב לאחרים נותנת לי אוויר".
ואומנם, כשפלוטו עלה על המיטה של מאי, הזהירה אותו ענת: “שלא תעשה לה פיפי על המיטה! היא תאכל אותך מלמעלה". רגע אחרי היא כבר רצה לחדר אחר, להביא עוד כיסא.
שעה קלה מאוחר יותר, כולם כבר בגן האירועים. עופר וענת מזיזים את השולחנות שעליהם יונחו הבוקים המפוארים שהכינו לבנות המצווה, מפיקת-העל טלי יעקובי נותנת הנחיות אחרונות כדי שהכול ייראה מושלם, וההתרגשות על פניהן של ארבע כלות בת המצווה מיתרגמת סוף-סוף לחיוכים גדולים. הן רצות בין קיר הבלונים לשולחן המתוקים, משתפות פעולה עם הצלם, מתגודדות סביב הדי.ג’יי וצוחקות כשענת וחברותיה מנחות אותו “לשים הרבה עומר אדם, אודיה, להרים!".
החברות שהזמינו – בנות כיתה של כל אחת מהן ובנות קבוצותיהן בבית הילדים – מתחילות להגיע, ולנוכח החיבוקים והשמחה הניכרת היטב על פני הבנות, ענת ניגשת הצידה, דומעת.
גם לסב האוהב לא קל. שרף העיד שהוא “גם שמח, גם עצוב", והוסיף: “אשתי נפטרה לפני עשר שנים, ולפני מותה ביקשה ממני שאמשיך לבשל לילדים, שאשמור על המשפחה יחד. אז אני ממשיך. מאיצ’וק הייתה תמיד העוזרת שלי בבישולים. היא אהבה ממולאים, אז עשיתי ממולאים. אני זוכר כשהייתה חוזרת הביתה מהצבא, שמה את התיק ורצה אליי לעזור לי. עכשיו היא איננה, ואם האירועים האלה עוזרים לענת להרגיש שהבת שלה איתה, אני שם, מאחוריה, ואני נותן מה שצריך. גם כסף, והרבה".
כדי שהאירוע יהיה “נטו פאן", כדבריה, ענת נמנעת במודע מהצבת תמונות של מאי או מהקרנת סרטונים עליה. “אני לא רוצה להכביד עליהן, מגיע להן לשמוח", היא הסבירה.
כשגם יהודה וריקי כהן מגיעים, אפשר להתחיל. המוזמנות מסתדרות בהנחיית הדי.ג’יי בשתי שורות מקבילות כדי לקבל את פני הכלות הנרגשות. נדמה שהן אינן יודעות את נפשן כשכולן סביבן, מוחאות להן כפיים, ואחר כך נושאות אותן על הכתפיים. הן מחייכות מאוזן לאוזן, וכמותן ענת, לראשונה ביום הזה.
תמונת האושר הזאת תיצרב בוודאי בזיכרונן. היום המיוחד בחייהן המורכבים, המאתגרים. תמונת האושר הזאת תיצרב גם בזיכרונה של ענת שרף נעים. מאי שלה כבר לא איתה, ואת הכאב הזה אי אפשר להעלים, אבל היא זוכה להנציח אותה בשמחה ולממש את צוואתה בנתינה.
