זה לא ליל הסדר בלי גפילטע פיש. כן, אנחנו יודעים, יש כאלה שהפסיקו לקרוא כאן, אבל יש כמה שברגע זה נדלקו, והם לאו דווקא מהתפוצה הנכונה. כל מי שישב פעם בחמארת הבירה בת שנות הדור של מתיתיהו לנדשטיין, הלא הוא מתי המקלל המנוח, האיש והאגדה משוק לוינסקי, וזכה עדיין לטעום את הגפילטע האגדי שלו, ראה גם שגם מוכרי פיצוחים פרסים מהשוק זוללים את המאכל הכי מושמץ במקומותינו כאילו נולדו בקרקוב ולא בחורמשר. נדמה שמי שרוב מי ששונא גפילטע פיש לא טעם אותו אף פעם בכלל, וחלק עצום ממי שכן, פשוט אף פעם לא אכל אחד טוב. לא חוכמה לתעב גפילטע אם כל מה שאכלת היה אחד מצנצנת. מי שהוא מספיק מבוגר זוכר את הקרפיונים ששחו פעם בבריכות נירוסטה ענקיות במרכולים. אבא שלי טוען בתוקף שבילדותו, בימי חמישי, לא היה מתרחץ, כי היה קרפיון באמבטיה. אבל לא חייבים לחפש קרפיון חי (יהיה לכם קשה למצוא) ואפילו לא אחד טחון כבר ולעבוד קשה.
אפשר פשוט לסור לאחד המקומות הבאים ולרכוש גפילטע פיש כהלכתו, כזה שישכנע אולי לא רק את המשוכנעים. חמשת המקומות הבאים מוכיחים שאפשר גם אחרת:
מאורת הבירה הקשוחה בת שנות הדור הזו בעיר התחתית של חיפה כבר מזמן לא מאכלסת מלחים שיכורים ורבי חובל עם רגל מעץ. פשוט משום שכבר לא נשארו כאלה. כיום זוהי מסעדה ענקית ולדאבון הלב טיפה'לה ממוסחרת. ועדיין, כל מי שטעם פעם את הקוסטיצה והפסטרמה המעושנות (מחיה שאת שמה אסור להזכיר) הקרפלעך וכל שאר המעדנים של המקום, וכמובן את הבירה הנהדרת, יודע שמדובר לא רק בחמארת הבירה האולטימטיבית של חיפה, ואחת הטובות בארץ, אלא גם באחת המסעדות האשכנזיות הטובות שיש. האוכל הוא אמנם פולני-רומני, לא רק פולני, וזה נאמר לזכותו, אבל כיאה לאנשי אוכל מזרח אירופי מהמעלה הראשונה, גם הגפילטע כאן הוא מהמשובחים שיש. לא מתוק מדי, גדול ונהדר. לא תצליחו להזמין כבר לפסח כי כל ההזמנות נלקחו כבר אבל ראובן בעל הבית הבטיח שמי שיבוא בערב החג יוכל אולי לשים ידו על קציצת דג או שתיים שידוגו עבורו מכמה סירים גדולים שיכינו כאן מעבר להזמנות שנעצרו כבר. 30 שקל לקציצה.
מעיין הבירה, נתנזון 4, חיפה
מ-1948 יושבת כאן, בפאתי שוק לווינסקי, המסעדה היהודי-אשכנזית הוותיקה הזו. מקום קטן, חמים וביתי שלא איבד אפילו גרם מהקסם שלו. זה בדיוק המקום לתקוע צ'ולנט עם קישקע, דג מלוח, כבד קצוץ וכל שאר המעדנים האשכנזים הקלאסיים וגם, איך לא, גפילטע פיש נפלא ממש. לפעמים, אם יש מזל, אפשר לקבל אותו אפילו חם מהסיר – צורת הגשה שהיא לא רק נדירה בתפוצתה אלא גם בטעמה. מי שטעם יודע ומי שלא, שינסה. לסנדר יש ברוח הימים האלו, אתר מסודר בו אפשר להזמין גפילטע בינוני ב-22 שקל, גדול ב-45 ואחד שמתהדר גם בפרוסת הדג המקיפה את הקציצה, כמו במקור (גפילטע פיש ביידיש זה הרי דג ממולא) ב-50 שקל. יש גם חזרת ב-30-90 שקל ל-150-500 גרם.
סנדר, לוינסקי 54 תל אביב
קיטון היא לא באמת מסעדה. זו ספק אגדה ספק מוזיאון, אבל כזה שאפשר עדיין לאכול בו. ואיפה עוד אפשר לשבת על הכסא של אלכסנדר פן – מי שנתן למקום את שמו. טוב, אולי זה לא באמת הכיסא שלו אבל שמו מוטבע על לוחית נחושת, ממש כמו בבית כנסת, לצד שמה של חנה רובינא אהובתו ועוד המון מפורסמים מפעם. מפורסמים של היום, מהדור המבוגר יותר, לא ממש סלבריטיז מהטיקטוק, באים עדיין לאכול כאן במסעדה הקיימת מ-1945. קציצת גפיטלע עולה 30 שקל, ויש גם ראש דג ממולא לאמיצים ב46 – שקל. אם אתם כבר כאן, נסו לתפוס שיחה קצרה עם אורנה רסקין, בעלת הבית. כי איך אמר פעם מנשה קדישמן, הפסל המהולל המנוח? "כולנו הומלסים בנשמה וקיטון מזכיר לנו את הבית שאבד".
קיטון, דיזנגוף 145, תל אביב
המסעדה היהודית
המסעדה היהודית, מצדה 12, בני ברק
רקפת, ז'בוטינסקי 99 רמת גן
