בראשית האינתיפאדה השנייה ניצל מוחמד סינואר מספר פעמים מנסיונות חיסול. הוא לא תמיד היה המטרה העיקרית אך לפעמים היה לצד יעדי טרור בכירים ממנו. דמות נוספת אליה היה קרוב מוחמד סינוואר היה חסן סלאמה ממחנה הפליטים חאן יונס.
סלאמה, שהכיר היטב את יחיא, נעצר אף הוא על ידי צה"ל בגלל אלימות וטרור, נכלא בכלא קציעות, שוחרר אחרי ריצוי עונש יחסית קל, ברח לירדן, משם המשיך לסודאן, ובהמשך לסוריה. הוא למד על עולם החבלה, וחזר לרצועת עזה דרך מצרים כ"מומחה". בעקבות המצוד אחריו נמלט לאזור מזרח ירושלים ומשם הכווין בסיוע דף ויחיא עיאש פיגועי התאבדות. מרחוק הוא הסתייע במוחמד להעברת מסרים למפקדי השטח בזרוע הצבאית והכוונות פיגועים ברצועת עזה נגד אזרחים ישראלים וחיילי צה"ל.
בכירים לשעבר בשב"כ, מספרים כי פיגועי הטרור להם היה אחראי סלאמה היו קטלניים ביותר. גורמי המודיעין, מספרים כי היה לסאלמה גם חלק משמעותי בהשגת הפתווה (פסק הלכה) שהתיר להפעיל מחבלים מתאבדים. כוח לוחמי חטיבת גולני, זיהה בשנת 96' את סלאמה שנמלט מרכב, פתח לעברו באש ופצע אותו באורח קשה. אנשי השב"כ השלימו את המשימה כשעצרו אותו בבית חולים בחברון והעבירו אותו לישראל. בית הדין הצבאי גזר עליו 46 מאסרי עולם והיה גם שופט אחד שחשב שנכון לגזור עליו עונש מוות. הקשר של משפחת סינוואר עם סלאמה התהדק כשנכנס לכלא והפך לאחד מחבריו הטובים ביותר של יחיא.
