הצילום שבו נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, מניח את כוס הקפה מאחורי גבו של המארח הסעודי – מבלי לשתות – עורר גל של תגובות, ספקולציות וניתוחים. עבור רבים, זו נראתה כמו טעות דיפלומטית, חוסר נימוס, או לכל הפחות, התעלמות ממחווה תרבותית חשובה. אך עבור רוני שלום, מומחה לדינמיקה רב-תרבותית ומזרח תיכון ומרצה במכללה האקדמית רמת גן, מדובר דווקא בצעד נכון שממנו יש לארגונים מה ללמוד.
“ביקורו של דונלד טראמפ בסעודיה עורר עניין תקשורתי וציבורי רחב, לא רק בשל ההצהרות המדיניות או העסקאות שנסגרו – אלא גם בשל מחוות קטנות, שלכאורה שוליות, שקיבלו משמעות תרבותית עמוקה,” אומר שלום. “אחת מהן הייתה צילום שלו מניח את ספל הקפה שהוא קיבל מהמארחים מאחורי גבו של המארח מבלי לשתות. בתרבות הבדואית והערבית יש משמעות לאופן שתיית הקפה, הכמות, תנועות הידיים וכו’, כיאה לתרבות שאיננה ישירה ומשתמשת בניואנסים לצרכי תקשורת. אם היה מדובר באורח שבקיא בכללי הטקס, הדבר היה נחשב לערעור על מעמד המארח או פרובוקציה. שתיית הקפה היא מחווה שמבחינה סעודית נחשבת כמעט טקס חובה – היא נותרה הפעם ללא מענה, והעולם צפה, תהה ובעיקר הגזים: האם מדובר בטעות תרבותית, עמדה נחרצת או שמדובר בסערה בכוס קפה?”
לדבריו, הפירוש אינו חד-משמעי, אך המעשה כשלעצמו אינו בהכרח טעות: “כמומחה לדינמיקה בין-תרבותית אני חושב שטראמפ דווקא עשה את הצעד הנכון. הוא לא מכיר את כללי הטקס הבדואיים, ואין סיבה שיכיר. הוא אינו מנסה להתמזג או לחקות, אלא פועל לפי מערכת הערכים שהוא מביא – עסקים, כוח והשפעה".
Trump declined to drink coffee in Saudi Arabia, possibly out of fear of being poisoned. pic.twitter.com/88RG2lD0bj
— axia (@axianewsagency) May 13, 2025
שלום מדגיש שלעיתים ניסיון להתאים את עצמך יתר על המידה לתרבות אחרת דווקא פוגע באותנטיות: “לעיתים, כאשר אורחים מנסים יתר על המידה ‘לשחק את המשחק’ התרבותי של המארחים, הם מאבדים את עצמם. חיקוי ריק מתוכן לא בונה אמון – אלא משדר חולשה או זיוף. המפתח הוא לשמור על איזון: לכבד את התרבות המקומית, מבלי לוותר על הזהות האישית".
ומה ניתן ללמוד מזה ברמה הארגונית? שלום מזהיר מפני גישה של “הליכה על ביצים” בכל הקשור להתנהלות בארגון רב-תרבותי: “ארגונים שפועלים בסביבה רב-תרבותית מתמודדים עם אתגר דומה. הרצון להכליל, להכיל ולכבד את כל הזהויות התרבותיות עלול להפוך למלכודת. לעיתים קרובות אנו רואים ארגונים שמנסים ‘ללכת על ביצים’ – להימנע מעימותים, להתאים עצמם לכל עובד, לשנות כללים לפי כל רגישות אפשרית. זו זהירות משתקת".
הפתרון, לדבריו, אינו בחיקוי גורף או ויתור מוחלט, אלא בבניית זהות ברורה שמכילה את הגיוון אך לא מתפרקת ממנו: “במקום זאת, על ארגון לקבוע תרבות ארגונית ברורה ומכבדת, שמכירה בגיוון אבל גם קובעת כללים משותפים שמבוססים על חוזקות של תרבויות שונות. לא לנסות לחקות את כולם, אלא לאפשר לכל עובד להביא את עצמו כפי שהוא – ולתרום את הערך הייחודי שלו. זו הדרך לממש את הפוטנציאל הטמון בגיוון אנושי – מבלי לאבד כיוון או אחידות".
לסיום, שלום מציע מחשבה מסקרנת שמחזירה אותנו שוב לזירה הגלובלית: “לא כל כוס קפה צריך לשתות. לפעמים, דווקא הוויתור על מחווה מסוימת – הוא שמאפשר שיחה אמיתית. ונקודה אחרונה למחשבה: האם לדעתכם הגעתם של שייח’ים ערביים מהמפרץ עם כפכפים יוקרתיים לביקור בבית הלבן מתפרשת כפרובוקציה נגד קוד הלבוש הרשמי – או בהכלה?”
