בימים האחרונים הגיעו דיווחים על כך שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ החליט לפעול בניגוד למדיניות ממשלת ישראל והעומד בראשה. זה התחיל בידיעות על המשא ומתן שמקיימת ארצות הברית עם איראן לגבי תוכנית הגרעין שלה. זה נמשך עם ההודעה (הייתה או לא הייתה?) שארצות הברית תסכים שערב הסעודית תחזיק בגרעין אזרחי, ללא התחייבות מצידה שבתמורה תקיים נורמליזציה עם ישראל, וזה הגיע לדיווח שכביכול טראמפ וממשלו לא שוללים הקמת מדינה פלסטינית.
אף אחד לא באמת טרח לבדוק אם ההודעות והדיווחים הללו הם אמת או סתם עוד פייק ניוז, שייעלם באוויר החם אחרי קמפיין תקשורתי קצר. ולמרות שאין אישוש ואישור לדיווחים הללו מתנגדי הממשלה, במערכת הפוליטית, וגם בקרב עמיתיהם בתקשורת, התעוררו עם סומק בלחיים משל זכו למשב רוח רענן כדי לתקוף את ראש הממשלה.
למען האמת, זה כבר קצת עצוב. מילא אנשי תקשורת שבטוחים שהם 'אובייקטיבים', שיצאו מגדרם והסבירו שטראמפ התהפך עלינו. ושנתניהו שוב לא מבין את האמריקאים. ושתמיד אמרנו לכם שאם לא ניזום האמריקאים יכפו עלינו – מתברר שיותר מהם דווקא הפוליטיקאים, שחלקם רוצים לרשת את נתניהו, מתקשים להסתיר את חיוכיהם מתוך תחושה ותקווה שהנה אוטוטו ממשלת נתניהו הולכת הביתה, ושוב 'תם עידן נתניהו'.
התגובות היצריות הללו מעידות היכן נמצא ליבם של אותם פוליטיקאים ועיתונאים. אז נכון שהם מסבירים שטובתה של המדינה מעל הכול. ונכון שהם מקפידים להביע דאגה מהדיווחים שהם לא מפסיקים לצטט ולדחוף בכל הכוח, אבל כולנו מכירים את הנפשות הפועלות וכולנו יודעים שמטרת העל החשובה ביותר של תקשורת המיינסטרים כמו גם של הפוליטיקאים הללו היא – הפלת הממשלה.
לא השמדת החמאס. לא ניצחון במלחמה, ובדחילו ורחימו אומר בצער שאצל חלקם גם לא הדאגה לחטופים. מבחינתם נתניהו הוא הדמון, הוא המחסום והוא האחראי הבלעדי למצבנו. והנה נקרו בדרכם הודעות מכיוון החדר הסגלגל שבהם דווח כאילו הנשיא האמריקאי טראמפ ונתניהו "כבר לא", מייד הם מפרשים ומסבירים שנתניהו הפך לנטל עבור האמריקאים.
לא חשוב ששגריר ארצות הברית בישראל אומר בדיוק את ההיפך. לא חשוב שהשיחות עם האיראנים על סף פיצוץ. לא חשוב שסנטורים מרכזיים מסבירים שלא יהיה מצב של אישור גרעין אזרחי לריאד מבלי לקשר את זה עם נורמליזציה עם ישראל. בעיני אותם פוליטיקאים ועיתונאים הפרטים והאותיות הקטנות לא חשובות, מה שחשוב זאת התחושה הכללית. וכך פעם אחר פעם הם מהדהדים לאוויר העולם תחושה של משבר בין וושינגטון וירושלים, ומייד הם משתמשים בהדהוד של עצמם כהוכחה שאכן זהו המצב.
אודה ולא אבוש, בנקודת הזמן הנוכחית אינני יודע בדיוק היכן עומד הנשיא טראמפ. אם כל מה שדווח נכון, אם רק חלק מדויק או אם הכל פייק. אני כן יודע דבר אחד: לטעון שטראמפ התהפך על נתניהו, ובעצם התהפך עלינו, זאת שטות גמורה שלא קשורה למציאות.
די אם נזכור שהאיום של החלטת גינוי נגדנו במועצת הביטחון ללא גיבוי אמריקאי מזמן ירדה מהפרק. די אם נזכיר את הסיוע המאסיבי שטראמפ אישר היכן שקודמו בתפקיד, ביידן, עצר. די אם נשמע את בכירי הממשל, ובראשם את מזכיר המדינה רוביו, כדי להבין שהתיאור של אותם פוליטיקאים ועיתונאים הוא יותר משאלת לב שלהם מתיאור המציאות והעובדות לאשורם.
ובכל מקרה, בכל הרחש-בחש של אותם 'דאגנים מקצועיים' כדאי לחזור למושכלות הבסיסיות – היחסים שלנו עם ארצות הברית הם יחסים אסטרטגיים ארוכי טווח. לא כל אמירה או חצי אמירה היא משבר, ולא כל פרשנות היא סיבה לדאגה.
בניגוד לכל 'המומחים' בעיני עצמם בנושא יחסי ישראל-ארצות הברית, כדאי שכולנו נזכור ששלושה אנשים מרכזיים הם שמובילים בימים אלה את היחסים של ישראל עם ארצות הברית. ראש הממשלה נתניהו, השר רון דרמר ושגריר ישראל בארצות הברית יחיאל לייטר. שניים מהם, דרמר ולייטר, הם אמריקאים שמכירים באופן אישי את התרבות הפוליטית האמריקאית, את השיטה ואת הנפשות הפועלות. והשלישי, נתניהו, גם מכיר וגם עם הניסיון העשיר ביותר במערכת הפוליטית הישראלית בתחום זה.
אז נכון שלפיד בטוח שהוא המבין הגדול. ונכון שגנץ בטוח שיש לו את הקשרים המתאימים. ונכון שליברמן עושה קולות שיש לו את הניסיון הנחוץ, שלא לדבר על העיתונאים שבטוחים שהם יודעים הכי טוב הכול על הכול. ולכן אני קורא לפוליטיקאים ולעיתונאים הללו; אולי פעם אחת תתנהגו בבגרות ותמתינו לראות איך הדברים יתפתחו? כולנו זוכרים איך שוב ושוב ושוב הכרזתם ש'תם עידן נתניהו' והכל התהפך עליכם.
אבל החשוב מהכול, אתם פוליטיקאים ועיתונאים יקרים, יודעים היטב שמדובר בנושאים שהם בלב ליבת האינטרסים החשובים והחיוניים ביותר למדינה ולאזרחיה, ודווקא משום כך אני פונה לליבכם ושואל בתמימות אבל ברצינות – אולי לפחות בתחומים רגישים אלה תגלו אחריות, או האם גם זאת בקשה מוגזמת מדי עבורכם?
גלעד כץ – ראש מטה שר החוץ לשעבר לדיפלומטיה והסברה, והקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארצות הברית לשעבר
