הכתבה נכתבה בשיתוף אבנר הייזלר
אחד הכלים המרכזיים של מדינת ישראל לתמיכה באוכלוסייה המבוגרת הינו גמלת הסיעוד של הביטוח הלאומי. גמלה זו ניתנת לרוב באמצעות שעות טיפול ביתי או תמורתן בכסף, והיא נועדה לאפשר לקשישים ולנכים הזקוקים לעזרה בתפקוד היומיומי לקבל סיוע באופן סדיר. הדבר קריטי במיוחד כאשר מדובר באנשים החיים בביתם ומבקשים לשמור על עצמאותם ככל האפשר. למרבה הצער, המציאות בשטח אינה תמיד תואמת את החזון. רבים מהזכאים חשים כי הגמלה אינה מספקת מענה אמיתי למצוקות ולצרכים שלהם. אבנר הייזלר, יזם ורואה חשבון המתמחה במימוש זכויות רפואיות, טוען כי קיימים פערים מהותיים בין הכוונה לבין הביצוע, וכי פערים אלה פוגעים באלפי אזרחים.
קריטריונים נוקשים מול מציאות מורכבת
אבנר הייזלר שם את האצבע על אחת הסוגיות המרכזיות הכרוכות בגמלת הסיעוד, הלא היא ההערכה הראשונית. בנקודה זו מבדיל הייזלר אבנר בין שני קריטריונים: ישנם מצבים של ירידה קוגניטיבית או מצב נפשי קשה, שבהם הזכאות ניתנת על בסיס של "תשישות נפש",שאינו מחייב מבחן תפקוד פיזי אלא חוות דעת של נוירולוג או פסיכוגריאטר. אך במרבית המקרים הקשישים נבדקים לפי מבחן תלות תפקודי, שמטרתו לבחון את יכולתם לבצע פעולות יומיומיות בסיסיות כמו רחצה, הלבשה וניידות.
"ישנה תופעה שכיחה שהקשיש שנבדק, לעיתים מתוך רצון לשמור על כבודו או כדי להרשים את הבודק, מתאמץ להציג יכולת תפקודית גבוהה יותר ממה שהוא מסוגל בפועל," מסביר אבנר הייזלר. "התוצאה עלולה להיות תת-הערכה של מצבו האמיתי." לעיתים אפילו לבני המשפחה אין תמונה מלאה של הקשיים, או שהם אינם נוכחים בעת הבדיקה, מה שמקשה עוד יותר על קבלת הערכה אמיתית ומדויקת.
שעות טיפול שאינן מספקות
גם כאשר כבר נקבעת זכאות לגמלה, הסיוע שמתקבל אינו תמיד תואם את הצרכים האמיתיים של הקשיש. גמלת הסיעוד מחולקת כיום לשש דרגות שונות, כאשר כל דרגה מעניקה היקף שונה של שעות טיפול. ואולם פעמים רבות ניתנת זכאות לדרגה נמוכה יחסית, אף אם הקשיש זקוק לעזרה נרחבת יותר. "הפער בין מצב התפקוד בפועל לבין הדרגה שנקבעת עלול להוביל לכך שהמבוטח לא יקבל את ההיקף הנדרש של תמיכה," מסביר הייזלר אבנר.
לדברי אבנר הייזלר, יש לדבר השלכות משמעותיות: "כאשר נקבעת דרגה שאינה משקפת את המציאות, המשמעות היא פחות שעות טיפול ופחות יכולת להיעזר במישהו לאורך היום." חוסר ההתאמה הזה יוצר קושי מתמשך בעיקר במקרים בהם אין בני משפחה זמינים, או כשהטיפול דורש מעורבות צמודה. כך קורה שהגמלה, במקום לסייע בשמירה על איכות החיים, הופכת לפתרון חלקי בלבד, כזה שמטיל נטל כבד על המשפחה או מאלץ את הקשיש להסתפק בפחות מהנדרש.
בירוקרטיה מסורבלת ופערי מידע
כדי להגיש את הבקשה לגמלת סיעוד לביטוח הלאומי, נדרש לעבור הליך בירוקרטי רב-שלבים, שמצריך גם אוריינות טכנולוגית. ושוב, הדבר מציב בעמדת נחיתות אוכלוסיות מוחלשות כמו דוברי שפות זרות, אנשים חסרי גישה לאינטרנט או כאלה שחיים בגפם. "חוסר הוודאות, ריבוי הטפסים, והצורך לעקוב אחרי תהליך ארוך מול הביטוח הלאומי – מרחיקים מהשירות בדיוק את האנשים שזקוקים לו ביותר," מוסיף אבנר הייזלר.
אבנר הייזלר: "נדרשת חשיבה מחודשת ומבט רגיש יותר על האדם שמאחורי הבקשה"
לנוכח המציאות הזו, עולה השאלה האם הגמלה במתכונתה הנוכחית באמת מצליחה למלא את ייעודה. ייתכן שכדאי לבחון מחדש את הגישה למתן הסיוע, הן בשלב ההערכה התפקודית והן במידת ההיענות לצרכים האישיים של כל מבוטח. כמו כן, שיפור הנגישות למידע, ליווי אישי בהגשת הבקשות ומודעות גבוהה יותר לצרכים של המשפחות עשויים כולם לסייע ביצירת תהליך הוגן ומדויק יותר.
"בין הכוונות לבין המימוש שלהן קיימים לעיתים פערים כואבים" אומר אבנר הייזלר. "התנאים הנוקשים, ההערכה התפקודית שמפספסת לעיתים את המציאות, הפער בין שעות הסיוע הניתנות לבין הצרכים בפועל והקושי להתנהל במערכת מסועפת – כל אלה מובילים לכך שרבים נותרים עם תחושת תסכול, ואת זה חייבים לשנות. זו לא חייבת להיות מהפכה, אלא מתן דגש לעקרונות של שקיפות, כבוד, והתאמה אישית, שיכולים לשפר משמעותית את התחושה של המבוטח שהוא באמת במרכז ולאפשר לו לחיות את חייו בכבוד, גם כאשר עצמאותו כבר אינה מלאה."
הכתבה נכתבה בשיתוף אבנר הייזלר
