מה זה רוקנ'רול? מה זה רוק ישראלי? זה לדעת להופיע טוב. לדעת לתת שואו. ליצור מופע עם ערכים מוספים שילכוד את החושים של הקהל ויגרום לו לרצות את החוויה הזו שוב ושוב. מוניקה סקס על ששת אלבומיה בשלושה עשורים היא קודם כל להקה של הופעות. בין פעמיים לארבע בשבוע, על פני שנים.
"אנחנו להקה של מועדונים קטנים", אמר אמש שחר אבן צור לקהל בקיסריה, והזכיר: "התחלנו ב'וולווטה' באלנבי". פיטר רוט הוא גיטריסט-על שנותן סולואים וקטעי מעבר שמעיפים לקהל את המוח. יהלי סובול הפך, בתהליך ארוך שנים, מ"שו גייזר" שמרוכז בלשיר ולנגן, לשואו-מן שקופץ, רוקד ויורד אל הקהל עם מיקרופון ב"הר של בייגלך".
אבל הג'וקר האמיתי של מוניקה על הבמה הוא אבן צור, שלשואו שהוא נותן, ולהומור שהוא מכניס לרוקנ'רול, יש משקל והשפעה מכריעים על הפיכתה מלהקת מועדונים שממלאת את בארבי באלף איש, ללהקת אצטדיונים שממלאת את קיסריה בפי שלושה וחצי.
תמיד, לאורך כל הקריירה, הוא היה פצצת אנרגיה שהזרימה חשמל מהתופים עד לירכתי האולם. בתהליך אבולוציוני שנמשך כעשור, אבן צור קם מהתופים. בהתחלה כדי לשיר את "עירומים", ולרדת אל הקהל (ולהוסיף בית מ"הכוכבים דולקים על אש קטנה", שורה מ"מרלין מונרו" ואת הפזמון של "קריפ"), אחר כך כדי לשיר גם את "גשם חזק", "180" ו"רמקולים", ועם הוצאת האלבום "לילה חדש" לפני שש שנים, כדי לסחוף עם "ידענו לרקוד", ובשנה האחרונה הוסיף גם את "איש גדול" (שאמש הוקדש לאלון אהל ושאר החטופים).
אבן צור הוא גם זה שלוקח את המושכות בסיום של "מנגינה" והופך את הדיסקו ל"ספטמבר" של "אדמה רוח ואש" (ואחריו "היחידה להכוונת חיילים משוחררים" ושורה מ"סמי הכבאי"). בשנה האחרונה אבן צור נמצא בהופעות של מוניקה רוב הזמן בקדמת הבמה, עם גיטרות, עם סט תופים קטן, עם פרקשן, עם שירה וקולות רקע, עם כריזמה וגודל פיזי ודומיננטיות הולכת וגדלה. מה שהתחיל כאילוץ, כתוצאה מבעיה רפואית שלא אפשרה לו לתופף משך כמה חודשים, וגרמה לצירופה של המתופפת אנה רז להופעות, הפך לסטנדרט קבוע, ואת שחר אבן צור לאחד הפרפורמרים הכי טובים בארץ.
