בחישוב שנתי: עלות החזקת מתקן מים ביתי (כולל מסננים, שירות וחידושים) עומדת על כ-1,800 שקל בשנה. משפחה הצורכת מים מינרליים בלבד עשויה להוציא בין 3,000 ל-5,000 שקל בשנה, תלוי בכמות ובמותג הנבחר. מדובר בהוצאה גבוהה באופן מובהק על משאב שזמין בחינם כמעט.
הנתונים מבהילים: לפני שנתיים בלבד, מחיר ממוצע לשישיית מים מינרליים של נביעות או מי עדן (6 בקבוקים של 1.5 ליטר) עמד על כ-11.60 שקל. כיום, המחירים עומדים על ממוצע של 15.70 שקל המהווה זינוק של יותר מ-30%.
14.90 עד 23.90 שקל לשישיית מי עדן או נביעות – עלייה ממוצעת של כ-25%-35% בשנתיים בלבד – פי שניים מקצב האינפלציה הכללית במשק.
סקר מחירים שערכנו מעלה פערים מרשימים: שישיית מים מינרליים טבעיים של עין גדי (750 מ"ל) נמכרים ב-9.90 שקלים ברמי לוי אך מגיעים עד 16.90 ש"ח בוויקטורי – פער של 70%! מים מוגזים של סאן בנדטו (6 בקבוקי 1.5 ליטר) נמכרים בטווח מחירים שבין 18.90 ל-25.50 שקלים – פער של כמעט 35%. אם תחפשו שישיית מים בשעות הלילה ותחפשו נוחות תשלמו עד 23.90 שקלים עבור שישיית מים בחנויות הנוחות.
הפערים הללו משקפים לא רק שונות בין רשתות, אלא גם חוסר מודעות צרכנית מובהק: צרכנים רבים קונים את המותג המוכר או הזמין ביותר – ולא בהכרח את המוצר המשתלם ביותר. ניתוח צרכני: הרגל, שיווק או צורך אמיתי?
למה אנחנו ממשיכים לקנות מים בבקבוקים למרות שאין בכך הכרח ממשי?
