אל"מ דקסה החליט להתקדם לעבר אחת מנקודות הלחימה, 300 מ' רגלית מבית המג"ד. "ירדנו במרחק קצר מאוד מהבית הפלסטיני, 300 מ' לכיוון הסמטה. התקדמנו ואז למעשה אחסן זיהה משהו חשוד, קפאנו במקום. אחסן ראשון, אני בקו שלו ומג"ד 52, ואז מתרחש פיצוץ גדול. החול עף באוויר. הדף עצום. כשהאבק יורד אני ממשש את עצמי ומבין שנפצעתי בפנים. אני מספיק להגיד נפגעתי נפגעתי, כשהאבק נעלם אני מבין שאני לא הפצוע הקשה".
אל"מ מ' ממשיך לספר על האירוע המטלטל: "שלושה מטרים ממני אחסן. יורים עלינו ואני צריך לחפות בירי לסמטה. היו שם מחבלים שצפו בנו, זיהו את ההתקרבות. אני ממשיך לירות. תוך כדי מושך את המג"ד אחורה והוא פצוע קשה. לוחמים מגיעים לסייע. כל הזמן הזה אחסן לידי, אני רואה שהוא פצוע קשה מאוד. אני חובש את י', ומיד לאחר מכן מפנים אותי ואת המג"ד לביה"ח".
"שם אני מבין שניצלתי בנס" משחזר מ'. "כדורית מהמטען חדרה לי את הפנים, ונעצרה מאחורי האוזן. אחרי הניתוח הוציאו אותה. למזלי המוח לא נפגע. קצינת משאבי אנוש עדכנה אותי שאחסן נהרג. תחושה קשה. איבדנו מפקד בכיר, דמות מרכזית, לא קל בכלל, אבל צריך להגיד שהחטיבה התאוששה מהר מאוד ויצאה בערב להתקפה עם בידרמן, מח"ט 401. יאמר לזכותו של איציק כהן שהוא מהר מאוד עזב את הכול והצטרף עם החפ"ק שלו לחטיבה 401 לפקד על הכוח מקרוב".
על רגעיו האחרונים של אל"מ דקסה, אמר אל"מ מ', "בדיוק ירדנו מהבית אל הסמטה. הספקנו לדבר על איך הוא רואה את המשך הלחימה, מה מפריע לו. ברמה האישית? אני פה בזכותו. זה ברור לי לגמרי. מבצעית? אם הוא לא היה מזהה את המטען כולנו היינו עולים עליו. אם הוא לא היה מזהה משהו חשוד לא היינו קופאים במקום. טכנית? עמדתי מאחוריו. סביר להניח שחלק מהפגיעות הוא ספג במקומי ולכן נפגעתי פחות חמור ממנו".
