לפני שנתחיל, אזהרה: לפנינו סיפור מרתק, משתק, מדהים, אבל גם כזה שמעלה את מיצי הקיבה, אפילו ביחס לסיפורים אחרים מהמערכת הפוליטית הישראלית שבה חשבנו שראינו כבר הכל.
מאיפה נתחיל? אולי מאיש הקש שעמד כפסאדה בחזית הסיפור. בעולם הפשע קוראים לאדם שכזה "קוף", אבל אנחנו לא במדור הפלילים, חלילה, אלא בכנסת ישראל (למרות שלפעמים קצת קשה להבדיל), לכן נקרא לו בתוארו הרשמי: חבר הכנסת אביחי בוארון.
לחבר הכנסת בוארון היה רעיון, ליזום רפורמה שבמרכזה מנגנון אוטומטי לעדכון שכר בכירים במגזר הציבורי: נשיא בית המשפט העליון, נשיא המדינה, ראש הממשלה, הרמטכ"ל – וכך הלאה: שופטים, דיינים, חברי כנסת ושרים.
ייאמר מיד: במדינה מתוקנת אפשר שמדובר היה ביופי של רעיון (היו אחרים שהציעו זאת במרוצת השנים האחרונות): סוף כל סוף לא חברי הכנסת יחליטו על גובה שכרם, לא יעודכן שכר בכירים על פי המלצות כל מני ועדות מטעם, אלא ייבנה מנגנון ידוע מראש שיקבע אוטומטית את שכרם של הנבחרים, ביחד עם שורה של מכהנים במשרות בכירות. נשמע הגיוני, נכון?
זהו שיש קאטץ': הן כתבנו "במדינה מתוקנת" – וישראל היא כבר מזמן לא כזאת.
