ממרומי היציע של פרדיסו, לא נותר לך אלא להשתומם. המושבים גבוהים, ומתחזקים זווית חדה וישירה לעבר נחלת בנימין, כך שגם אם שמת את המסך האישי שלך הפוך על השולחן, אתה זוכה במקום במסך מסוג אחר, ענקי, וכזה שמשדר דוקו אנתרופולגי בנשיונל ג'יאוגרפיק ושיחזור היסטורי של קרבות הגלדיאטורים בקולוסיאום. באותו סרט, הסרט שלנו.
ברבור נחתה ברחוב הסואן של ת"א. הציפורים שלה ממשיכות לרחף
אויסטר קלאב בפינה אחת, נואמה בפינה השנייה, וכל נחלת בנימין באמצע
הרחוב הכי מטורף בתל אביב, ובהכרח גם בישראל, איננו מרפה ולעולם לא באמת מנותק מהמקום. על עמדת המארחות צובאים כל העת אנשים מן השורה שלא הגיעו במיוחד, ומחפשים איפה לשבת. זאת סצינה מדהימה בהתחשב בהתרחשות ההזמנות הקשוחה של העיר, והיא מזכירה ימים שמחים, אולי שמחים מדי, על הטיילת של טבריה. רק חסר שיעמדו מנהלים וישדלו אותך להיכנס כשהם אוחזים בתפריטים עם תמונות. אל תתפסו אותי במילה, אבל נדמה לי שגם כאלה יש פה.
בשיאה, עומדת חבורה ובודקת בו-זמנית שלושה מקומות שונים, רק כדי להכריע לבסוף לטובת אחד מהם רק כי יש בו, וזה ציטוט מדויק, "יין ומגש גבינות". המארחות, המומות למדי ועדיין אדיבות לגמרי, מסתכלות על כל הסיפור הזה בעיניים פעורות של יוצרות שהתהפכו. כאן, הן עומדות לבחירה. לא ההיפך.
ממרומי היציע של פרדיסו, לא נותר לך אלא להשתומם. על מה שהולך מחוצה לו, ובעיקר על מה שקורה בתוכו. החלק הראשון מותיר אותך מעט מעורער, ובוודאי מהורהר. החלק השני, שהוא גם החלק החשוב, משאיר אצלך רצון אדיר של עוד.
