עידו מינקובסקי, בן 41, עומד בראש משרד יחסי הציבור מהמוכרים בישראל, "קבוצת מינקובסקי". לצד קריירה מטאורית והישגים מקצועיים וכלכליים, הוא חווה אובדנים גדולים ומוקדמים בחייו האישיים. השיחה איתו מגלה תמונה מורכבת וצדדים מעניינים באישיותו.
זה נכון להגדיר אותך "בעלים של אחד המשרדים הגדולים והמצליחים בארץ ליחסי ציבור"?
"אוי, זה נחמד. אקח את זה, כן".
לפני הפעם הראשונה שנפגשנו, אתה התקשרת אליי וביקשת להיפגש. אחרי שעתיים יצאתי עם כזה כאב ראש שאמרתי, איך הבן אדם הזה הגיע לאן שהוא הגיע?
"אתה מתאר קצה קצהו של צונמי, איזה רגע בצונמי. יכול להיות שהרגע שאתה מתאר מאוד מייצג אותי".
מה רואים בך? מה אני מפספס? תסביר לי את סוד הקסם. אתה יושב עם לקוח, אדם רציני, בעל חברה, מה הוא קולט בעידו מינקובסקי?
"אני כל כך מתורגל ברוטינות האלה, כי עשיתי לבד את העבודה שלי כל חיי: כל פגישה, כל לו"ז, כל חשבונית, כל אינטראקציה עם כל בן אדם. שנים עשיתי את זה לבד. אז אתה לומד סטטיסטיקה. אני לא אומר לאף אחד שאני רציני. אנחנו משרד יחסי ציבור וייעוץ תקשורת פגז. חוץ מזה, אין לי כרגע מה למכור למי שמולי".
אתה יודע למה אתה מתנהג כך?
"אני חושב שהבנתי שאיני יכול להיות לא אני לאורך זמן. האנרגיות שאני משקיע בלהיות מישהו שהוא לא אני, זה מועד לכישלון מהצד שלי, וגם מהצד השני. אז אני מתפשר על הבייס, שהוא 75% מהאנשים שאני נפגש איתם ולא שופטים אותי על פי מי שאני, אלא על פי מה שאני עושה. אין לי יכולת כבר, אלא במעשים. אני יודע את כוחן של מילים".
מאות לקוחות. אתה מיליונר?
"אם הייתי משאיר את כל הכסף שאי פעם הכנסתי, והיו לי פחות הוצאות, התשובה הייתה כן".
כמה כסף הכנסת?
"יש לי היום יותר ממה שחשבתי שיהיה לי בגיל 41. בטוח".
באיזה גיל הגעת למיליון הראשון?
"אני חושב ששנתיים אחרי שפתחתי את העסק".
שנתיים אחרי שפתחת את העסק, בגיל 32? היית דובר עיריית חיפה, באת מהמגזר הציבורי, ותוך שנתיים עשית שש ספרות?
"בשיא החזקתי עשרות לקוחות לבד, עם צמיחה, עם אופק צמיחה. זה מה שלוקח כדי להקים עסק. יום ולילה, ולקרוע את החשבוניות, עם אוטו שבסוף שכנעתי את אשתי לקנות, יד שנייה. פעם ראשונה בחיים קניתי אוטו בגיל 30".
המורות אמרו לך שלא יֵצא ממך כלום?
"מיליארד אחוז. אומרים 'הרובה לא זוכר והמטרה לא שוכחת'. אני שופט כמה התכוונו לזה. רובן המוחץ של המורות אמרו שכל הכישלונות שחשבתי שטבועים בי הם אמת לאמיתה. ממש ככה".
כמה שנאה עצמית יש בך? כמה יצר הרס עצמי?
"100 מ־100. עד גיל 16 התהום כבר הייתה שם. מגיל 16 התהומות הצטמצמו. היום כוחות השוק שומרים עליי".
קבורה ביום הנישואים
"הכרנו באוגוסט 2013", הוא מספר כשהוא נשאל על סיוון, אשתו המנוחה. "לירן, חבר שלי, אמר לי, 'הגיעו ארבע גרושות פצצות למשרד'. התחתנתי עם הראשונה".
מה אהבת בה?
"לא התאהבתי בה, פשוט אהבתי אותה מהרגע הראשון. פשוט ידעתי שהיא אשתי, וכיוונתי שזה ילך".
אתה רוצה להגיד לי שהתחתנת איתה, אבל לא היית מאוהב בה?
"לא. היא ידעה שאני אוהב אותה מהרגע הראשון. בכלל לא היה שיח על התאהבות. אני לא חושב שלי היו פרפרים ממש. לא הייתה לי חברה בחיים עד אז".
זאת הייתה חברה ראשונה שלך? חברה אמיתית?
"כן, בטח".
כמה זמן יצאתם עד שהתחתנתם?
"ארבעה חודשים עד האירוסים, שבעה חודשים עד החתונה".
כמה ילדים יש לכם?
"שניים".
מתי גיליתם שהיא חולה בסרטן?
"שבועיים אחרי שהכרנו, בדייט השני".
כשאתם מגלים שיש לה סרטן שד, מה אתה אומר לעצמך באותו רגע?
"לא התעסקתי בזה. באתי מוכן למעמד".
כמה זה בגלל מה שעברת עם אמא שלך, שהייתה חולה בסרטן ונפטרה כשהיית צעיר?
"אתה השני שאומר לי את זה, אני חושב שאתה צודק".
כמה תסכול והחמצה יש בך על זה שלא היית שם בשביל אמא שלך?
"אפס. אבא שלי סעד אותה עד הרגע האחרון".
אז סיוון עובדת אצלך במשרד, אתם יוצאים, אתם מגלים שהיא חולת סרטן, והיא מתחילה טיפולים?
"לא. תוך חודש היא הייתה אחרי כריתה ושחזור. ואני ישבתי איתה באסותא, אחרי הניתוח הפלסטי".
ואתם מתחתנים, מביאים שני ילדים. מתי גיליתם שהמחלה חזרה?
"ארבע שנים אחרי, אחרי הלידה השנייה. התינוק היה בן שנה".
כמה זמן נמשך המאבק?
"זה היה קשוח. לא האמנתי שזה חזר. חזרתי לעשן וויד באותו יום".
ידעתם שזה הסוף?
"לא, קרה משהו מוזר. אחרי ארבע שנים שאין לה כלום, פתאום זה מתגלה. חזרנו מחצי מרתון אמסטרדם. עשינו אותו עם יעל בר זוהר וגיא זו־ארץ לידנו. והיא אומרת לי שיש לה כאבי גב. שוין, גם לי יש, מלהרים שני ילדים וארבע שנים לא לישון".
מתי היא נפטרה?
"ביום הנישואים העשירי שלנו. היא נקברה ביום הנישואים העשירי שלנו".
שתי הדמויות הנשיות הכי חשובות בחיים שלך, אמא שלך ואשתך, מתו מסרטן.
"כן. שתי הנשים היחידות שאהבו אותי, עזבו אותי. התשובה היא ממש כן. זה המצב".
מה עשית ברגע הפטירה?
"נסעתי למקדונלדס עם איתן, הבן הגדול. אכלנו מקדונלדס, הוא לא ידע. חזרנו הביתה, הודעתי לו".
אתם יושבים יחד ואוכלים מקדונלדס, ואתה לא אומר לו שאמא שלו נפטרה?
"אם יש פרס ניחומים בנכות שלי, זה היכולת שלי להתנתק".
כמה יש לך פחד על עצמך היום?
"כאמור, כוחות השוק שומרים עליי. אתה יודע מה יפה בכלוב הזהב? שלוקחים לך את החופש. לקחו לי את המקום היחיד. אני לא יכול לפגוע בעצמי יותר, וזה דבר שלא היה לי ספק שתמיד יהיה אופציה".
איך מסתדרים לבד עם שני ילדים קטנים?
"כמו אבא־אמא. יש סבתא אחת שנותנת הכל. מפה זה אני".
מירי רגב, שאתה מכיר מהשירות הצבאי, הגיעה לנחם אותך כשאמא שלך נפטרה?
"נכון. היא ואמיר בוחבוט. מירי רגב הגיעה ראשונה לנחם אותי, ביום הראשון, בשעות הראשונות".
איך היא הייתה כבוסית בדובר צה"ל?
"פגז. הצבא, איך אומרים, שומר על חיות הפרא כמוני בכלוב".
רגב הייתה הראשונה לזהות את הכישרון שלך?
"לא, אני הגעתי אליה מלמטה. היא הייתה גבוהה מדי, דרך הקצינים שמעליי הגעתי אליה. אתה לא תאמין איך פילסתי את דרכי כדי להגיע עד למירי רגב שהייתה דוברת צה"ל".
אתה חושב שהפוליטיקה השחיתה אותה?
"היא איבדה את כל הראש שלה. אני מדבר איתה על זה, אני מדבר איתה על הכל. היא צוחקת עליי".
אתה לא רוצה שהיא תהיה שרה?
"מה פתאום, השתגעת? לא, שום דבר. מירי, מספיק. כולכם הביתה, תלכו מהעיניים של כולם. אני אוהב את כולכם, הביתה, כולם. לא רוצים לראות אתכם".
למלא את וומבלי
לאחרונה התחיל לנסות להגשים את עצמו כזמר. "אין מישהו כן עם המוזיקה שלו יותר מעידו מינקובסקי", הוא מצהיר. "אני לא יודע אם זה יצליח".
אתה מאמין שיום אחד תפתח מופע, בתשלום?
"פתחתי ארבעה. אנשים שילמו 50 שקלים כדי לראות אותי על הבמה. יש לי שיר עם 108 אלף צפיות. אני בן שנה, אח שלי".
מה החלום שלך, "ערב טוב, קיסריה"?
"למה קיסריה? ערב טוב, מנורה. למה מנורה? ערב טוב, פארק הירקון. ראית את קובי פרץ? גם לו יש פנטזיות. הוא עשה, הוא הראשון שמילא את מנורה. גם עידו רוצה. אממה, עידו רוצה גם למלא את וומבלי. בוא נראה מה יקרה מבין שניהם".
למה אתה רוצה לעשות את זה?
"היעד זה המוזיקה. אני חולה מוזיקה. המוזיקה מביאה לי מזור. זה חזרה בתשובה, זה מקרב אותי לבורא".
מה אתה רוצה שאנשים יבינו לגביך?
"אנחנו חיים בעולם מאוד שיפוטי. אנשים מסתכלים על משקפי השמש, על הדיבור המהיר, על האנרגיות. אבל אני חושב שהעניין הוא שמה שאני חייב לעשות זה להיות אני, ולא משהו אחר. יש לי יכולת להיות כן בצורה קיצונית, וזה נכון לי. בסוף, החיים של סיוון לימדו אותי שהכל יכול להשתנות ברגע, וזה גם נותן לי את החופש להיות מי שאני. אם יש משהו שאני רוצה שאנשים יבינו, זה שמאחורי כל דמות 'מוזרה' או 'שונה' יש סיפור. אולי אני לא בן אדם 'נורמטיבי', אבל העולם כבר לא נורמטיבי, וכן, אני אדם שעבר דברים. השאלה היא לא 'מה הקטע של הבן אדם הזה', אלא 'איך המעשים שלו מדברים'. אני יחצן פגז, אני אבא טוב, ואני רוצה להתקרב לבורא דרך המוזיקה. זה עידו מינקובסקי".
