יש ריח של שקר באוויר, וזה לא רק הריח הרגיל. זה ריח של שקר מעורבב בדם, וקל מאוד לזהות אותו: מדובר בשקר שאנחנו מכירים כבר היטב. שמו של השקר הוא "הלחץ הצבאי הכרחי ויחזיר את החטופים". יותר מדי אנשים חפים מפשע שילמו בחייהם בגלל האשליה הזאת. בהם גם עשרות אזרחים וחיילים שנחטפו בחיים והיום הם כבר לא איתנו, ולא רק הם. עכשיו הפזמון הזה חוזר, כש-59 חטופים נמצאים עדיין ברצועת עזה, אחרי שישראל הפרה את הסכם הפסקת האש והפקירה אותם פעם נוספת לגורלם.
הפזמון הזה חוזר, ומזמזמים אותו כל הדרך למטה. ביותר ממובן אחד. עושה זאת ראש הממשלה, שאינו מוכן להתראיין כדי להסביר לציבור מדוע הקבינט בראשותו הצביע בעד כיבוש עזה ללא יעד מדיני כלשהו, אבל מקפיד להטיל את האחריות על הדרג הצבאי לכל צרה שכן תבוא, בסרטון פתטי לעוקביו. עושה זאת גם דובר צה"ל בהופעה פתטית משלו, שמגיעה רק אחרי ביקורת של עיתונאים על היעלמותו וחוסר הנכונות שלו לבאר למה צה"ל מתכוון לשלוח המוני חיילים למלחמת שווא. על שר הביטחון אין מה לדבר, וממילא אין גם ציפיות.
בזמן שהשקר הזה מקודם בידי הדרג המדיני והצבאי כאחד, לפחות באופן רשמי, את האמת כולנו יודעים ומדקלמים כבר מתוך שינה: אין גם וגם. הלחימה מסכנת את חיי החטופים, ותביא בסבירות גבוהה להחמרה במצבם אם לא למותם. משמעות התכנית שפירטו סמוטריץ' ונתניהו, וכוללת כיבוש של הרצועה ללא נסיגות גם בעסקה, היא שלא יהיו עסקאות ולא יהיו חטופים. רוב מוחלט בציבור תומך בהשבת החטופים בדרך האפשרית היחידה – עסקה שמסיימת את המלחמה. אנשים שמדמיינים "הכרעה של חמאס" בלי לקבל שום אלטרנטיבה משקרים לנו או לעצמם. כל זה ברור לכולם, ובכל זאת הפזמון מתנגן.
