כך, הפך הפרויקט ממפלט שמנתק אותה מהמציאות הכאוטית של ימי המגיפה, למפלט שמנתק אותה מהמציאות ההרסנית של ימי המלחמה. "זה ספר מאוד ישראלי, וכל אחד יכול למצוא בו משהו", תיארה, "יש פה יומיום וחגים ושבתות, המון טבעוני והמון נטול גלוטן, דברים שכולם עושים בבית ודברים מיוחדים שלנו, שאף אחד לא מכיר".
המנעד נע בין טברייני ורומני-אשכנזי, עם שורשים בכל מקום טעים. יש פה קציצות ותבשילים, דגים ואפייה מלאת ארומה, טיפים ותכסיסים והרבה מאוד קיצורי דרך ודגש על מהירות ויעילות. כמו העוגיות המלוחות הנהדרות שלמטה, למשל ("עוגיות מלוחות אורגינל, עם שומשום בתוך הבצק ולא מעליו, וצורה מיוחדת שנועדה להעניק להן פריכות מרבית, והיא סימן ההיכר של העוגיות שסבתא שלי נהגה להכין", הסבירה).
היא מגדירה את עצמה כפמינסטית ומספרת על מטבח ביתי פרטי שאליו כל בני המשפחה נכנסים, אבל בסופו של דבר מקדישה את הספר לאמהות שנושאות את רוב הנטל, ומגדירה אותו כספר של נשים למען נשים. "לא רציתי למכור ולעסוק ברווחים", סיפרה, "אין לי אינטרס עסקי ואני לא רואה מזה שקל. בגלל זה החיבור עם העמותה כל כך טבעי. העבודה שלה חשובה, והיא סייעה לאלפי נשים לאורך השנים. זה נוגע בכולם ובכולן. אין מישהו שלא מתחבר לזה".
