מייה שם שורדת השבי הגיבורה, ישבה אמש (מוצ"ש) באומץ רב מול אדווה דדון במהדורת חדשות 12 ובחרה לחשוף כי היא המתלוננת בפרשת מאמן הכושר של הסלבס בתל אביב. "החלטתי לספר את האמת, אני לא זאת שצריכה להסתתר", אמרה שם בכנות מעוררת הערצה.
כמובן שהחשיפה שלה לא הפתיעה אף אחד, כי במדינה הקטנה שלנו השמועות פורשות כנפיים וכולם כבר ידעו את פרטי האירוע עוד לפני שהיא בעצמה עיכלה אותו. אף אחד לא חשב לרגע לשמור על פרטיותה וכבודה, וכולם מייהרו להפיץ את הבשורה המרה ולקחו ממנה את השליטה, אותה שליטה שנלקחה ממנה כשנחטפה על ידי מחבלים מרצחים לשבי חמאס. רק הפעם זה הגיע מתוכנו מאחינו, ולא מאויבנו.
גם התגובות הרעות והקשות ברשתות הציפו את הפיד והציגו את פניה המכוערות של החברה שהפכנו להיות, חברה אכזרית מתמיד, שטופת שנאה ובעיקר מפולגת ומשוסעת.
בין התגובות הקשות שנאלצה שם לקרוא בלטו "זונת צומי" או "עשתה קריירה כולה מחודשיים בשבי" כאילו חודשים בשבי כבר לא מספיקים, כי הממשלה הצליחה לנרמל שבי של שנה וחצי בעזה ועתיד החטופים שכלל לא נראה באופק, כמו גם הצליחה לנרמל את התופעה הבזויה והמכוערת של להכפיש שורדי שבי ומשפחות החטופים רק כי הם מעזים לבקר את הממשלה.
"יש לי הבזקים שהוא נכנס לי לחדר ארונות כשהייתי לא לגמרי לבושה״, שיתפה שם את אדווה דדון, שלטענתה מאמן הכושר אנס אותה תחת השפעת סמים. זיכרונה נמחק והיא נותרה רק עם פלאשים עמומים מרגעים קשים של האירוע בביתה שלה, המקום שהיה אמור להיות מקום מבטחה. זיכרונות מרגעים בביתה עם אותו מאמן כושר ומפיק הוליוודי שהגיע לפגוש את שם בדירתה.
אלא שבגלל שנמצאו סתירות בעדותה, ואיך לא יהיו סתירות אם זיכרונה נמחק מסם האונס, ובהם כי היא הופיעה יומיים אחרי התקרית לאימון נוסף, עוד לפני שהבינה כי נאנסה, המשטרה שיחררה את המאמן לביתו והתיק בעניינו הוקפא לעת עתה.
זה רק מדגיש עד כמה קשים הם תיקי האונס, ועד כמה המשטרה לא מגלה גמישות בכל הנוגע לביסוס ראייתי בתיקי אונס. חשוב להדגיש כי למרות שהמאמן הכושר מכחיש בתוקף, הוא יצא דובר שקר בבדיקת הפוליגרף שערך כמו כן בבדיקה שערכה מייה שם בחדר ארבע, נמצאה חבלה אינטימית.
אני לא מכירה את פרטי החקירה והמידע שנמצא בידי המשטרה, אבל מניסיון עבר עם תיקים אכזריים יותר בנושא תקיפה מינית שנסגרו במשטרה מחוסר ראיות, אני מאמינה למייה שם, כ"כ מאמינה לה, ואם התיק הזה ייסגר מייה שם תישאר עם פגיעה נפשית קשה וכואבת לכל חייה, יותר כואבת מטראומת השבי שעברה. כי אין יותר קשה מכך שלא מאמינים לך.
בדמעות חנוקות שיתפה מייה שם שבשבי חמאס, היא לא הרגישה כזה חוסר אונים ותקווה כמו שהיא מרגישה עכשיו. היא לא הזכירה את התגובות הקשות שהיא מקבלת ברשתות שהפכו עבורה את החוויה לקשה עוד יותר, אילו רק הייתה זוכה לתמיכה מהציבור היה לה יותר קל להתמודד עם האירוע.
ופה יש דיסוננס עצום לאותה צעירה שיצאה מהשבי וזכתה לתשואות אוהדות וחיבוק חם ואוהב מהציבור ובעקבותם היא התחזקה והפכה את הלימון ללימונדה, ואילו עכשיו היא זוכה לכתף קרה מהגולשים והסביבה רק כי המשטרה בחרה להקפיא את התיק. כשמדובר בתיקי אונס ושימוש בסם הנורא יש מורכבות מאוד גדולה למשטרה לאסוף ראיות ברמה הפלילית וזה מדגיש את הפער הכואב והיכולת של הקורבן להעיד .
אני לא יודעת מה יעלה בגורל החקירה והתיק, אני מאמינה שזה ייגמר בכלום ושום דבר כמו תיקים רבים אחרים, ולא בגלל שלא היה אמת בדבריה אלא כי לא היו ראיות מספקות להגשת כתב אישום, אבל אנחנו חובתינו כחברה, להיות שם בשבילה, לחבק לאהוב ולהגיד לה אינספור פעמים, אנחנו מאמינים לך מייה שם.
כשהרשת מפקפקת בגרסתה של מייה ומציגה את החולי בדור החדש שגדל פה, שלא מאמין לאישה שזועקת שכואב לה, ועוד אישה צעירה שעברה כל כך הרבה טלטלות בשנה וחצי האחרונות, הייתי מצפה דווקא עכשיו יותר מתמיד ובעיקר יותר מכולן, שהמתאמנות המפורסמות של מאמן הכושר ישמיעו את קולן בפומבי.
כולם יודעים מי אתן ואת זהותכן, ואת התפקיד החשוב שאתן ממלאות בתעשייה ובהשפעה שלכן על הדור הצעיר. הייתי מצפה שתעלו פוסט תמיכה, "מייה שם אנחנו מאמינות לך", ותוכיחו כי הלב שלכן במקום הנכון ולא במקום של מי שאחראי לפיגורה שלכן.
במיוחד אני מכוונת לאותה מתאמנת יקרה, ששמך מוכר בכל בית בישראל, זה הזמן להשמיע את קולך ולתמוך יחד איתנו במייה שם.
