השר לענייני משהו דודי אמסלם הגיע לאולפן ועשה את זה כמו אמסלם: בא לשאוג, בא לקלל, בא להיות פודל נאמן – הכל מלבד לנהל דיון אם לא תרבותי אז לפחות ענייני
לא שציפינו למשהו אחר מהשר דודי אמסלם (אני אגב מכיר אותו כשעוד קראו לו דוד אמסלם, שנים לפני שנתנו לו בידיים את הסמכות והכבוד ועשו ממנו הדובון טוב הלב והנחמד הזה “דודי". הרבה רושם טוב, שוב אגב, הוא לא השאיר אז על סביבותיו). אתה לא מזמין את “דודי" לאולפן לדיון ענייני, תרבותי, להסביר לציבור למשל את דרך הפעולה של הממשלה. אתה יודע שתהיינה שאגות, תהיינה האשמות לכל עבר, יהיו “אתה בושה וחרפה" בשפע, ודודינקה באולפן “פגוש את העיתונות" אכן סיפק את התוצאה המבוקשת.
אפילו כשהמילים יוצאות מפיו של פוליטיקאי שמטבע עבודתו מתמחה בעיקום המציאות, היה מפליא לראות ולשמוע את האקרובטיקה הלוגית שמבצע אמסלם בדרכו להרשיע את ראש השב"כ רונן בר בכל עוולה פחות או יותר המתרחשת תחת השמש. בר, ככל הנראה, נחווה בימים אלה בידי שולחיו של אמסלם כמפלצת מיתולוגית עצומה יורקת אש, כמוקד כל צרותיהם בעולם הזה, אם הם מכינים לשר הצייתן ערימת סיבות גדולה כל כך, למה ראש השב"כ אשם לא רק ב־7 באוקטובר אלא גם ברעידות אדמה וברעב בג'יבוטי.
מאחורי כל הפוזה הבריונית של אמסלם מסתתר בעצם פודל צייתן. השנאה הלוהטת שהוא מפגין כלפי ראש השב"כ (“אדם הזוי", “שקרן"), תוך שהוא מאזכר אירועים וכמה משפטים שאמר בר בהזדמנויות שונות, מעידה על כך שהשר לענייני כלום הכין שיעורי בית לפני שבא לאולפן. שהתכונן במיוחד לבוא כדי לתת לצורר בר מכות פטיש בראש. באופן אישי בר הרי לא עשה דבר לאמסלם, לא פשע כלפיו, לא הוציא דיבה, לא גנב לשר את הגבינה, והלהט שבו הסתער אמסלם באולפן על בר מעיד רק על נאמנותו הפודלית של אמסלם לשולחיו.
המריבה הקולנית עם המגיש (והעיתונאי בעיתון זה) בן כספית ("אתה שקרן", "כתב ביבים") כמעט שלא ראויה לאזכור. אם יריב לוין למשל, או אחד מדור הנסיכים שנבעטו כבר לפני שנים רבות מהליכוד, נאמר דן מרידור, היו משתוללים בגסות באולפן כמו שעשה אמסלם, הייתה כאן עילה להתלהבות תקשורתית. אבל מאמסלם – כבר התרגלנו – אתה מצפה לפראות וגסות, והבנאדם אכן סיפק את הסחורה. אמסלם, שבאופן מודע לגמרי בחר (כשהוא מחקה את אדונו) לרכוב על הנמר הפוליטי של שיסוי ופילוג (מזרחים-אשכנזים, צפונבונים וכיו"ב), הוא הרי – בואו נודה – לא חכם גדול.
לשם פשרה אפשר להסכים שהעידון הוא ממנו והלאה. אז בעוד – נגיד – נתניהו יאמר שבלתי אפשרי לעבוד עם רונן בר, אמסלם ישאג שבר הזוי ושקרן. בעוד ראש הממשלה מתחמק באופן גלוי ובלתי מתנצל מראיונות, אמסלם, בתואנה שהוא חסר גינונים, איש העם המדבר בגובה העיניים, מגיע לייצר את בוץ הגועל נפש באולפן ולבוסס בו ועל הדרך מלכלך את כולנו.
פגוש את העיתונות, קשת 12, מוצ"ש
