קרב התצהירים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין ראש השב"כ רונן בר מחייב הכרעה. שאלות נוקבות וקשות בדבר מסכת האירועים טרם טבח 7 באוקטובר, הדרישות שהעלה נתניהו, לטענת בר, בדבר "נאמנות אישית", סיכול העדות במשפטו, מעקב אחרי אזרחים ופעילי מחאה, ודרישה של נתניהו כי בר לא יציית לפסיקת בג"ץ – כל אלה מחייבים בדיקה, חקירה והכרעה: מי דובר אמת ומי משקר.
קרב התצהירים של רה"מ וראש השב"כ הוא אירוע חסר תקדים בתולדות המדינה. הטענות ניצבות זו מול זו – האחד טוען כי תצהירו אמת לאמיתה, והתצהיר הנגדי שקר מוחלט, השני טוען בדיוק ההפך. הציבור נותר המום, אך זוכה בעקבות העתירות לבג"ץ להיחשף לפרטים מטרידים וקשים על אודות האירועים טרם טבח 7 באוקטובר והיחסים בין נתניהו לבין בר.
כיצד נכריע מי דובר אמת ומי משקר? אין כלי בינה מלאכותית אמין שיכול לעשות את העבודה. מכשיר פוליגרף אף הוא כלי שאמינותו מוטלת בספק. הדרך היחידה המקובלת להכרעות עובדתיות במדינות חוק היא הליך משפטי שבו העדות עומדת בפני חקירה נגדית תחת שבועה.
התצהירים הוגשו במסגרת בג"ץ, וככלל בג"ץ לא מקיים דיוני הוכחות בדרך של חקירה נגדית.
אומנם קיימת אפשרות בתקנות סדר הדין בבג"ץ לבקש לקיים חקירה נגדית של מי שנתן תצהיר, אך נדירים המקרים שבהם השופטים מאשרים לקיים חקירה נגדית ולשמוע עדים בבג"ץ. סיכוי גבוה יותר הוא ששופטי בג"ץ יסברו כי הבירור העובדתי של כלל הטענות של בר ונתניהו צריך להיעשות במסגרת הוועדה המייעצת למינויים בכירים בראשות נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אשר גרוניס.
ואולם קרב התצהירים מחדד וממחיש עד כמה נדרש להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבחן לעומק, בדרך של גביית עדויות וחקירות עדים, את כלל האירועים שקדמו לטבח 7 באוקטובר. הציבור הישראלי מבקש תשובות: כיצד המדינה, שהיא בעלת יכולות המודיעין הטובות בעולם, הופתעה בצורה כזו? כיצד ארגון חמאס פיתח יכולות צבאיות כה משמעותיות? היכן היו כוחות הצבא בבוקר של 7 באוקטובר? כיצד קרסה מערכת ההגנה שנבנתה סביב רצועת עזה במיליארדי שקלים? ומי נושא באחריות למחדלים הנוראים? התצהירים של נתניהו ובר ממחישים עד כמה נחוצה ועדת חקירה שתבחן את כל הפרוטוקולים והסטנוגרמות באופן שווה, ללא הטיות ומניפולציות.
להבין – ולהפיק לקחים
שיטת הממשל הישראלית בחרה לפני עשרות שנים בכלי ייעודי לחקירה של עניין "בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור", כפי שמוגדר בסעיף 1 לחוק ועדות חקירה. אין סוגיה בוערת יותר ובעלת חשיבות ציבורית רבה יותר מבירור העובדות הקשורות למחדל הגדול בתולדות המדינה, והציטוטים המטרידים שעלו בתצהיר של נתניהו, לצד הגרסה שעלתה בתצהיר של בר, מחייבים את בירור הטענות והגרסאות. התצהירים חשפו בפני הציבור, בצורה מגמתית וחלקית, חלק מהאירועים מליל 6 באוקטובר ובוקר 7 באוקטובר. הציבור דורש בהמוניו חשיפה של כלל המידע.
אין זה ראוי שהציבור, המשפחות השכולות, החטופים ובני משפחותיהם "זוכים" לקבל מידע על אודות מסכת האירועים "בזכות" קרב התצהירים של נתניהו ובר. הציבור ובני המשפחות זכאים לקבל את כלל המידע לאחר שנבדק בדרך אובייקטיבית ומקצועית, במטרה להבין את המחדל ולהפיק לקחים לעתיד לבוא. רונן בר צריך היה לסיים את תפקידו מזמן. הממשלה הייתה צריכה לפעול מזמן להקמת ועדת חקירה ממלכתית.
במקרה של אירוע 7 באוקטובר ונוכח הצונמי הבינלאומי שאנו מצויים בו, אין בידי הממשלה כלי אפקטיבי יותר מאשר הקמת ועדת חקירה ממלכתית. זה הכלי המשפטי האופטימלי ביותר שיש. חומרת האירועים, חוסר האמון הציבורי והצורך להוכיח בפני מדינות העולם ובתי הדין בהאג את עמידה של ישראל בעקרון המשלימות, היינו שהמדינה יודעת לבדוק את עצמה בדרך אובייקטיבית ונטולת פניות, מחייבים הקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון ובליווי של משקיפים בינלאומיים בעלי שם. המצאת כלים משפטיים חדשניים ומוזרים, שנראה שנועדו למסמוס וטיוח, דווקא כעת, היא הפתרון הגרוע מכל.
על כן התצהירים של נתניהו ובר ישפיעו על הכרעת בג"ץ, שתינתן בעוד מספר חודשים, לגבי החובה של הממשלה לפעול להקמת ועדת חקירה ממלכתית.
