20
אומרים שכשהתותחים רועמים, המוזות שותקות; אבל מסיפורם האישי של חמישה מילואימניקים שהתראיינו ל"וואלה" עולה שהפתגם המוכר זקוק לעדכון: בין מארב לקרב, בין הפוגה לפעולה, פרצו מהם הזיכרונות, המראות וחוויות הלחימה, הציפו מחשבות, רגשות ותובנות – ומצאו ביטוי ביומנים אישיים, שהחלו לכתוב עוד בשטח.
"למדתי בתקופה הזו על החיים יותר מאשר למדתי כל חיי", הודה אחד מהם, וכאילו סיכם את תחושותיהם של כולם, "מעולם לא הייתי בוגר כפי שאני היום. מעולם לא איבדתי מספר כזה של חיילים, ומעולם הזמן לא נעצר מלכת בדיוק כמו עכשיו". היומנים האלה יותירו בידיהם את זיכרונות הרגעים האותנטיים שקפאו, מוגנים מעיוותי הזמן ומפגעי השכחה.
דפי ברזל: מה מסתתר ביומנים שכתבו הלוחמים בשדה הקרב? | פרויקט מיוחד
