חיילי צה"ל, מפקדים ועובדי צה"ל, כמדי שנה, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה, עוצרת האומה ממלאכתה וזוכרת את כל נופליה.
משחר ימינו היה הזיכרון אבן יסוד בזהותנו כעם וכמדינה. לאורך אלפיים שנות גלות נשען העם היהודי על זיכרון מולדתו, על הכמיהה לשוב אליה ועל שמירת זהותו. סיפור חייהם ומותם של הנופלים עובר כחוט השני בקורותינו, ממשיך את הציווי עתיק היומין – לזכור ולהזכיר. ככל שנרבה לדבר עליהם, על חלומותיהם ועל גבורתם – כך נבטיח כי דמותם ומעשיהם יונצחו לעד.
נזכור את חלוצי היישוב העברי שיישבו את הארץ והפריחו את השממה, את לוחמי המחתרות והבריגדה, את לוחמי מלחמת השחרור שסללו את הדרך לעצמאות, את שורדי השואה אשר לא נכנעו לאובדן וחברו לכוחות המגן.
נזכור את משחררי הכותל, את לוחמי קרבות הבלימה, את אנשי המוצבים בגולן ובסיני.
נזכור את הלוחמים בלבנון, בסמטאות הצפופות של יהודה ושומרון ובאזורים המדממים ברצועת עזה.
הם הגיעו מכל המערכים, החילות והזרועות – משרתים ומשרתות בסדיר, בקבע ובמילואים.
גם השנה אנו מציינים את יום הזיכרון בצילו של מחדל כואב, אשר טלטל את מדינת ישראל.
בשנה וחצי שחלפו נוספו לקיר הזיכרון שלנו שמות רבים של אזרחים ולוחמים שחתרו למגע, הסתערו קדימה אל הסכנה וניצבו כחומה בצורה מול אויב אכזר אשר ביקש לערער את קיומנו.
