בגלל רדיפות אלו – עשרות שנים לפני השואה – נמחקה כמעט כליל הזהות היהודית של מועדונים כמו MTK, שהוקם על ידי אינטלקטואלים יהודים כבר ב-1888. אפילו אחרי המלחמה, ב-1946, שחקני MTK הותקפו על ידי פאשיסטים מקומיים בטענה שהם "יהודים" – אף שכבר לא היו יהודים בקבוצה.
דמויות כמו בלה גוטמן, דורי קירשנר, אמריקו הירש, ארנסט ארבשטיין, ארפד וייס ואחרים הפיצו את "אסכולת הדנובה" ברחבי העולם – גם לפני וגם אחרי מלחמת העולם השנייה. הם השפיעו על כדורגל בברזיל, ארגנטינה, פורטוגל, ספרד, איטליה, הולנד – ובכל מקום שאיפשר להם לאמן.
הנאצים, כמובן, ריסקו את מרכזי האינטלקטואלים של מרכז אירופה, חיסלו אנשי כדורגל רבים, וניסו למחוק כל זכר להשפעה יהודית על המשחק. ההשפעה הזו לא נשארה רק בגדר "כדורגל יהודי". הכדורגל ההונגרי, שפרח לאחר המלחמה בזכות "נבחרת הזהב" – ששחקניה צמחו במועדונים יהודיים או טופחו על ידי מאמנים יהודים – הפך עם השנים, בלי השורשים התרבותיים שהזינו אותו, לכדורגל פריפריאלי באירופה.
כיום, הכדורגל ההונגרי נגוע עדיין באנטישמיות וגזענות, ואינו מצליח לייצר נבחרת תחרותית, תרבות כדורגל חיובית או מועדון משפיע באמת. בשואה לא הושמד רק הון אנושי עצום – חוסלה כמעט לחלוטין תרבות שלמה. וזה, כמובן, ניכר גם על מגרש הכדורגל אז – ועדיין מהדהד בו היום.
