במסיבת העיתונאים שקיים ראש הממשלה לעיתונות הזרה ביום ראשון הוא אמר שהוא בודק את האפשרות שממשלת ישראל תתבע את העיתון "הניו יורק טיימס" בגין הכפשה. בשבוע שעבר הוא אמר דברים דומים בריאיון ברשת "פוקס ניוז".
נתחיל בכך שאין מוצדקת מתביעת ענק נגד "הניו יורק טיימס". כמי שחוקרת את הנושא כבר שלוש שנים וחצי, אעיד שבהחלט מגיע ל"טיימס" להיתבע על הדרך המטעה וחסרת הפרופורציות שבה הוא מסקר את ישראל.
מגיע לו להיתבע על הטעויות המצטברות, וגם על הגזלייטינג המערכתי ליהדות ניו יורק, שלכאורה חייבת לתמוך במועמד האסלאמיסט האנטי־ישראלי, זוהרן ממדאני. מגיע לו להיתבע גם על הסכסכנות שהוא זורע באופן תדיר בתוך הקהילה היהודית.
נדמה שכל מאמר הוא בר פרסום בתנאי שנכתב בידי יהודי שיוצא נגד המדינה היהודית. העיתון אינו נוקט מדיניות דומה מול שום מיעוט אחר, ובוודאי אינו מפרסם בליץ מאמרי דעה של מוסלמים שמתנגדים להנהגת הטרור או למדינה פלסטינית.
אבל עד כמה יכולה להצליח תביעה נגד ה"טיימס" אם זו תוגש בידי ממשלת ישראל הנוכחית? הרי הממשלה הוציאה לאורך כל המלחמה הצהרות סותרות ומבלבלות, שלא ניתן להבין מהן מהי תכליתה האמיתית של הלחימה בעזה. במפלגות של בצלאל סמוטריץ׳ ואיתמר בן גביר הרבו לאיים במחיקה ובגירוש, תוך הבטחה להתנחל ברצועה ולהפוך אותה ליהודית.
מנגד, בליכוד לא הוציאו הכחשות גורפות לדברים הללו, מפחד שהקיצוניים יחגגו על ״שמאלנות״ הליכודניקים בטיקטוק ויגזלו מהם אהדה. נכון שראש הממשלה סיפק מדי פעם אמירות על כך שזו לא התכלית, כמו במסיבת העיתונאים שקיים השבוע ובה טען שמטרת הלחימה היא לא לכבוש, אלא לשחרר את עזה מחמאס. אבל בסוף, מסיבת עיתונאים אחת מתגמדת מול הפטפטנות הבלתי נלאית והיומיומית של שותפיו.
בנוסף, תביעת דיבה נגד כלי תקשורת בארצות הברית היא משימה קשה מאוד בגלל התיקון הראשון לחוקה האמריקאית שמבטיח את חופש הביטוי. תביעת דיבה מתאפשרת רק לאזרח אמריקאי שמוכיח קשר ישיר בין דבר שפורסם ובין נזק ברור שנגרם לו כתוצאה מכך. זה לא כל כך פשוט.
אולי החטוף המשוחרר עידן אלכסנדר, לדוגמה, שהוא גם אזרח אמריקאי, היה יכול לתבוע כלי תקשורת על סיקור לא הולם של מצב החטופים הישראלים בעזה, בטענה שהדבר עיכב את שחרורו וגרם לו נזקים. בכל מקרה, תביעה מוצלחת כזו דורשת דיוק ומקצוענות, מאפיינים שממשלת ישראל הנוכחית לא בדיוק התברכה בהם.
אם זה לא מספיק, מעניין איך תיתפס תביעת דיבה על נרטיבים מניפולטיביים שמגיעה מממשלה שמשחקת את משחק הנרטיבים המניפולטיביים באופן די אובססיבי בעצמה. קחו לדוגמה את התקרית הקטנה מהשבוע האחרון, שבה יו״ר ש״ס, אריה דרעי, צולם כשקרא לתלמידי ישיבה לא להתפתות להתגייס.
כשראש הממשלה נשאל על כך במסיבת העיתונאים, הוא טען ש״אמרו לו שדרעי לא אמר את זה״, אף שהדברים צולמו ושודרו בבירור. למחרת, גם ש״ס רכבה על ההכחשה והוציאה ״הבהרה״ שלפיה דרעי לא קרא לאי־שירות. מי שרוצה לדעת מה אמר דרעי באמת, פשוט שיחפש את הסרטון.
בשורה התחתונה, ממשלת ישראל עסוקה במגוון שקרים ומניפולציות משלה, מספקת אמירות שתומכות בנרטיב של חמאס, ומזגזגת בין מסרים כבר כמעט שנתיים. נאחל לה הצלחה רבה אם אכן תתבע, אבל כדאי שהיא גם תביא בחשבון את תרומתה לעלילות הרבות נגד ישראל בימים האלה.
המלחמה בהוצאת דיבה, בהכפשה ובשקרים אומנם חייבת להיעשות – אבל לא עדיף שהיא תיעשה על ידי גורם ששואף לאמת, כמו ארגונים יהודיים בארצות הברית, לדוגמה? הרי אז יהיה לה הסיכוי הגדול ביותר להצליח.
