כשהגענו, הבנו שמדובר במשהו אלטרנטיבי ושונה בנוף. אווירת מזרח נעימה, עם המון מקומות ישיבה משותפים. מה האופי שלו, בעצם? הקטלוג הכי קרוב הוא בקטגוריות עגלות האוכל, אם כי לא מדובר בעגלה אלא במזנון קבוע בתוך מבנה ארעי. יש אזור חניה ועדיין – לא מספיק, נאלצנו להמתין עד שיתפנה לנו מקום.
המתחם גדול ומקורה, כמעין אוהל קבוע, שהוקם בשטח המשק. אני לא יכול שלא לתהות מה קורה במאהל שכזה בימי גשם קרים או בימי קיץ מהבילים. למזלנו, הגענו בערב אביבי נעים, וגם כך לא באמת היה פה חורף, כך שהכול היפותטי.
החלל פתוח עם תאורה נעימה, ארגזי פלסטיק עם כריות המשמשים לישיבה סביב שולחנות נמוכים, ושולחנות גבוהים המקיפים את מתחם האוכל. מי שחפץ לאכול באווירה קצת יותר פסטורלית ופחות המונית, יוכל למצוא חצר רחבת ידיים, שהזכירה לנו גן אירועים, אך ללא כל המולה. בחצר המטופחת ניתן למצוא פינות חמד נוספות לישיבה, ושולחן אבירים לפמליות יותר גדולות. כמו כן, אפשר ומומלץ להביא שמיכה ולעשות פיקניק במדשאות החצר.
אלא שאליה וקוץ בה. דיברנו על מזרח? למרות הקסם של המקום, אפשר לומר שהשירות מרגיש בקצב המזרח וכדאי להגיע עם סבלנות רבה. ייאמר לזכותם שהם מבקשים זאת מהלקוחות בעמוד האינסטגרם שלהם. הגענו ממש עם הפתיחה, לא היו הרבה אנשים ומהרגע שהזמנו עד שקראו בשמנו עברו 35 דקות. ההגשה, אגב, חמודה. כשקוראים בשמך, המזון מוגש בכלים חד-פעמיים בתוך סלסלה גדולה שמזכירה את הסלים של פעם, אלה שאפשר לשאת בקלות ונוחות כשהם קלים, אבל ששורפים לך את האמא של הידיים אם הם כבדים.
