משימת "הפוליגרף המזויף" חשפה מה באמת חושב הקהל בבית על הדיירים, ומיצבה את שני כאישה הכי אמינה בבית, בזמן שמאי ואיסקוב כנראה לא היו מצליחים למכור לקהל מסטיק בזוקה.
רגע לפני הפאן, אתחיל בפנייה לקברניטי "האח הגדול": שלום לכם יפים שלי, עם כל הכבוד (ויש כבוד) ארבעה פרקים רצופים בשבוע זה מוגזם! לאנשים יש חיים. אני אמנם אובססיבי לסדרה, באמת נהנה ומודה על כל רגע, אבל תנו לנו ערב אחד בלי החפירות הבלתי נגמרות של ארז איסקוב ותרצה כהן. אני כבר שוכח איך נראה העולם בחוץ אחרי 21:00.
ואחרי שהוצאתי את זה מהמערכת – בואו נדבר על הרגע שבו שני קיבלה את חותמת "האישה הכי אמינה בבית" בעיני הצופים. משימת הפוליגרף, שלכאורה נועדה לבדוק דופק, והפכה להצבעת אמון של הקהל בבית. והתוצאות? שני יצאה דוברת אמת על מלא, ומאי… לא כל כך.
הפוליגרף שלא היה
כחלק מהמשימה השבועית סיפר האח לדיירים שיעברו בדיקת פוליגרף: בהתחלה סיפר להם שמדובר בפוליגרף אמיתי, אבל בסוף חשף שהקהל בבית הוא זה שהחליט מי דובר אמת ומי שיקר. תכל'ס, הצופים אולי לא מודדים דופק אבל בהחלט יודעים מי מעורר בהם אמון ומי לא. בכל זאת כבר 4 חודשים צופים ועוקבים על כל צעד של הדיירים.
וכאן התחילה הדרמה האמיתית
- מאי – ענתה שקר כמעט בכל שאלה לדעת הצופים, בין אם על הפילטרים שנעלמו בבית, על רגשותיה כלפי תרצה או על הקשר עם איסקוב. המוניטין שלה כאישה לא אמינה מקבל עוד חותמת, אחרי פרשת "סקימס" והאשמות בגניבה. נראה שאף אחד בבית כבר לא לוקח אותה ברצינות…
- שני – יצאה נקייה לגמרי, כל תשובה אמת. זה היה רגע שיא עבורה, במיוחד אחרי שהאשימו אותה בחוסר אמינות סביב השבועה בפרקים הקודמים. פיה וליבה שווים, והקהל קונה את זה בגדול. ועד כמה שאני מבין זה מה שהקהל מחפש. הערב קיבלה שני הצבעת אמון ענקית מהקהל בבית, וזה בהחלט הרגיש שהיא מתקרבת לכרטיס כניסה לגמר.
- ארז איסקוב – יצא משקר כמעט בכל נושא: על רגשותיו לתרצה, על קנאה ביובל, על שלקה, על תכניות לעתיד עם תרצה. גם האמינות וגם הדימוי שלו כחבר לא קיימים עבור הקהל בבית – והפחדנות? בלטה מתמיד.
תרצה: שוויון זה מגניב!
הפרק התחיל ישר לתוך סצנת מטבח לוהטת: תרצה מבקשת מהבנים לזרוק את הזבל, הם מסרבים, ושלקה לוקחת יוזמה וזורקת אותו. תרצה מתפוצצת וטוענת שלזרוק זבל זה "תפקיד של גברים", ומוסיפה שהיא לא מאמינה בשוויון בין המינים, כי "לא נולדנו שווים". אם זה לא מספיק, היא מסבירה את זה ב"מי שמשלם במסעדה הוא הגבר, ומי שמבשלת ומנקה זו האישה".
התגובות בבית לא איחרו להגיע: מוגרבי, שלקה, דרור ואיסקוב מסבירים לה שזו תפיסה מיושנת, מוגרבי מציע פשוט "לעזור אחד לשני", ואיסקוב, כמובן, מנצל את ההזדמנות לזרוק לה עקיצה בסגנון פלרטטני שאני פשוט לא יכול להכיל יותר! אנא מכם, תפסיקו להראות לי את הכת של ארז איסקוב.
מיצוי מוחלט
משולש ארז-תרצה-מאי (ועוד קצת שלקה) ממשיך לגרור זמן מסך, אבל האמת? זה מרגיש שגם לדמויות עצמן כבר נמאס. מאי מתרחקת, תרצה נהיית אגרסיבית יותר, ושלקה מגלה סימני מיצוי. אם ההפקה לא תחתוך את הנרטיב הזה בקרוב – העונה עלולה להיתקע. ולמען האמת, הדחה של איסקוב עשויה לפתוח את המשחק מחדש לדעתי. הוא ממש גורם לתקיעות עבור כל הנשים שתקועות עליו ולא מנסות לפתח קשרים אחרים.
"סודות ונקניקים" – הגרסה החדשה
הטלנובלה האיקונית מהעונה הקודמת חוזרת, ויחד איתה תלבושות, טקסטים מוגזמים ושיר פתיחה של מאיה בוסקילה (המלכה). זה היה רגע של בידור טהור. הצחוק שלי (שנשמע כמו בלימת חירום לעיתים) הדהד בכל פלורנטין.
אבל לצד ההומור, המשימה כללה גם חלוקת "תארים" לדיירים – מי קנאי, מי נעלם ראשון, מי לא אמין. הבחירות של יוכי ושלקה הציתו ריבים רועשים עם יוסי, מאי ודרור, כשהמקרה הכי טעון היה עם שלקה, שנכנסה ללחץ אמיתי אחרי איומים בצחוק מצד יוסי ואיפוס מיידי ונדיר של יוכי, שצריכה לקבל את התואר "המאפסת הלאומית".
שורה תחתונה: משימת הפוליגרף אולי לא הייתה אמיתית, אבל היא נתנה הצצה נדירה לדעת הקהל. והכתירה, לפחות לערב אחד, את שני כדיירת האמינה של הבית. אם תמשיך ככה, היא לא רק תקבל כרטיס לגמר, היא גם יכולה לקבל מקום של כבוד. (טפו, טפו, טפו! מלח מים! מלח מים!).
