
"הרגשתי שאני לא מצליחה להרים, הייתי צריכה להרגיש אנשים ולהיות פיזית בשטח".
לוי מספרת לעידו על ההתמודדות שלה מאז אירועי השבעה באוקטובר, תקופה בה התקשתה למצוא את ההומור והרגישה את כובד האחריות על כתפיה , משתפת בקשר האישי שלה לאירועי הנובה ובצורך העז שלה להתנדב ולסייע, גם כשהיה לה קשה ליצור תוכן משמח.
לשנה האחרונה היא קוראת "שנת הבכי" הפרטית שלה וחושפת צד פגיע וחשוף שפחות בא לידי ביטוי ברשתות. "פתאום סתרתי את עצמי… הבנתי שעם כל מה שאמרתי שהאינסטגרם זה מציאות מדומה, גם אני יצרתי סוג של מציאות מדומה".
מעבר להתמודדות הלאומית, לוי מדברת בפתיחות על הלחצים בעולם המשפיענים, המרדף אחרי הלייקים, הדיסוננס בין האותנטיות לבין הצורך לפעמים להציג "מציאות מדומה".