אהרון לוין, שיחגוג החודש יומולדת 45, הוא יוצר תיאטרון, במאי, מחזאי ומשורר שבודק את גבולות המדיומים האמנותיים השונים ומרבה לעסוק בארס פואטיקה, בריקנות מול משמעות, דיכאון מול רוך וזיוף מול אמת. הוא הוציא לפני כשלוש שנים ספר שירה, "הלך על אהרון" (פרדס הוצאה לאור) שזכה לביקורות טובות. אהרון, שנולד בתל אביב, הגיע לפני תשע שנים לבירת גרמניה עם אשתו, המוזיקאית יעל נחשון, וילדיהם. "מאוד אהבתי את ברלין. יש גם אזרחות לי ולילדים. הילד הגדול היה רגע לפני כיתה א'", הוא אומר. "מתישהו עברנו כל מיני הרפתקאות אישיות, בין השאר יעל אשתי הייתה חולה באותה תקופה, ואז כשהיא התחילה לצאת מזה, הרגשנו שאנחנו צריכים איזשהו שינוי, אז אמרנו, יאללה, ננסה שנה-שנתיים, לפני שהילדים מתחילים בית ספר, וזהו, מאז אנחנו כאן".
המוזיקאי דור כרמלי בן ה-39 הלחין מוזיקה לסרטים קצרים ולתיאטרון, שיתף פעולה עם אמנים עצמאיים ויצר ושר שירים מקוריים. הוא נולד בתל אביב, עזב את הארץ בשנת 2009 כשהיה בן 23 ללימודים בקולג' למוזיקה של לונדון. "אחרי כמעט ארבע שנים שם, הייתי כמה חודשים בתל אביב והבנתי שאני לא יכול לחזור. לצערי לא הייתה לי אזרחות אירופאית, אז המקום שהכי קל היה בזמנו לקבל ויזה אליו, בתור ישראלי, היה גרמניה. יום אחד, עוד לפני שביקרתי פה, הגיעה הזדמנות, קיבלתי הצעת עבודה, תוך שלושה שבועות כבר נחתתי פה בפעם ראשונה עם מזוודות. חודש לאחר מכן הכרתי את אשתי לשעבר, ונשארתי כבר. אני בגרמניה מאז 2014".
אחרי שנים ארוכות בגולה, יש מקומות שבהם מתערפלות לכם הזהויות? אולי אפילו לוקח לכם לפעמים רגע להיזכר באיזו מילה בעברית?
דור: "שמתי לב שלאחרונה התחלתי לשכוח קצת מילים בעברית, כי רוב האינטראקציות שלי הם לא בעברית, רוב המדיה שאני צורך היא באנגלית, לצערי עדיין לא בגרמנית, חייתי כמה שנים לפני כן באנגליה. אז התחלתי בקטנה לשכוח מילים פה ושם. דווקא לא חשבתי על זה במונחים של זהות".
אהרון: "אני מאוד מתעסק בזהות. אני חושב שכל השהות פה חידדה אצלי דווקא את הזהות הישראלית בצורה שלא דמיינתי. אין לי שום זהות אחרת. גם אצלי וגם אצל הילדים זה בכלל לא משהו שיש מעליו סימן שאלה. אין עוד אופציות. החיים פה לא שינו את השהות הישראלית שלי בהוא זה. החיים היומיומיים כאן, הם מה שהם בפועל, אבל הם לא משפיעים על הזהות שלי, כישראלי. לא הפכתי ליותר גרמני. זה אפילו לא נדבק, זה כמו טפלון".
דווקא בזמן שאתה חי בגרמניה, הוצאת לראשונה ספר שירה בעברית ועכשיו אתה מוציא אלבום בכורה בעברית. היית צריך ללכת רחוק בשביל להרגיש קרוב?
אהרון: "נראה לי שאני מתחיל רק עכשיו, בחודש-חודשיים האחרונים, להבין עד כמה הייתי צריך לתפוס מרחק כדי להשתחרר מבחינה יצירתית. רק עכשיו אני ממש קולט איך עשיתי לעצמי שירות מהבחינה הזאת. כאילו מצאתי קול. מהבחינה הזאת, המפגש עם השפה הזרה והיותי זר מאוד השפיע עליי. זה חידד משהו משהו בישראליות, כמו שאולי היא צריכה להיות. משהו במינוריות של להיות ישראלי, ולא באדנותיות שנהיה מהישראליות. מהמקום הזה מצאתי את הקול שלי".
