ישראל מאיימת בכיבוש מוחלט של עזה אבל רק דבר אחד ברור: אם זה יקרה או לא תלוי ברצונו של אדם אחד – והאיש הזה אינו בנימין נתניהו ואפילו לא בצלאל סמוטריץ' – אלא דונלד טראמפ. הביקור הקרוב של נשיא ארה"ב בערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטאר יהיה המכריע.
לפי הדיווחים, הכוונה היא להמתין עד סיום ביקור טראמפ אחרי אמצע במאי. הדחייה הזו אינה עניין דיפלומטי או צירוף מקרים על רקע מבצעי – אלא הודאה בכך שלטראמפ יש את האפשרות, ויש שיאמרו הסיכוי – לבלום מה שעלול להפוך לכיבוש קבוע של עזה.
אם לא, נראה שהמטרות כוללות גירוש אזרחים מאזורי לחימה, שליטה ארוכת-טווח בשטחים שייכבשו, דגש על עידוד הגירה מעזה וסידור חדש לסיוע ההומניטרי – שיוגבל מאוד. "אנחנו סוף-סוף נכבוש את רצועת עזה- נפסיק לפחד מהמילה כיבוש", צוהל השר בצלאל סמוטריץ', אשר נכון לעכשיו קיבל לכאורה את מבוקשו. "לא תהיה נסיגה מהשטחים שנכבשו, גם לא תמורת חטופים".
עמדה זו מנוגדת לחלוטין להעדפת הציבור הישראלי, שמבקש לסיים את המלחמה – כפי שישראל הסכימה לעשות בהפסקת האש בינואר, שאותה היא הפרה ברגל גסה. כ-70 אחוזים מהציבור מעוניינים בעסקה להשבת החטופים. רוב דומה רוצה הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר בראשות מערכת המשפט, כמקובל בישראל לאורך השנים – וגם את זה הממשלה שוב חסמה השבוע. רוב גדול אף יותר תומך בגיוס החרדים כאשר חלק מהמילואימניקים כבר קרובים ל-300 ימי שירות מאז פרוץ המלחמה, ורבים כבר אינם נענים לצווים.
רוב הישראלים יודעים שכיבוש עזה יהיה גיהינום – חיילים יהפכו לברווזים במטווח מול לוחמים המסתתרים בין אוכלוסייה של שני מיליון איש. כלכלנים מזהירים כי עלות הניהול ומתן השירותים תהיה עצומה והרסנית לכלכת ישראל. זו תכנית נוראה – עוד לפני ההזיות על חידוש התנחלות יהודית בלב המדממה. לממשלה לא אכפת מכל זה – כי חישובו העיקרי של נתניהו הוא שימור הקואליציה.מול איומי הימין הקיצוני.
אבל בעוד נתניהו יכול להתעלם מהציבור – כי בחירות לא צפויות לפני סוף 2026 כל עוד הימין מפוייס – הוא אינו יכול להתעלם מטראמפ. ללא נשק וחלפים אמריקאים, או מטריית ההגנה הדיפלומטית של וושינגטון באו"ם ובפני מדינות שעלולות ליישם את צו המעצר הבינלאומי נגד נתניהו – המלחמה לא תוכל להימשך.
וטראמפ כבר השפיע פעמיים על מהלך האירועים בעזה. בפעם הראשונה, זה היה בינואר – עוד לפני שנכנס לתפקיד – כאשר אילץ את נתניהו להסכים להסכם הפסקת אש שבתמורה כל החטופים היו אמורים להשתחרר בשלבים. בפעם השנייה, בפברואר, נתן אישור לישראל לחדש את המלחמה – ובמקביל העלה את רעיון המגוחך – גירוש המוני של פלסטינים והפיכת עזה למיזם נדל"ן בבעלות אמריקאית.
באופן מעניין, דברי טראמפ האבסורדיים, כאילו ארה"ב "תקנה" את עזה, דווקא עוררו השפעה חיובית: מדינות ערב נבהלו, מה שהוביל לפסגה חפוזה בקהיר, שם אישרה הליגה הערבית תוכנית מצרית לשיקום עזה תחת שלטון הרשות הפלסטינית – עם מעורבות פעילה של הליגה הערבית , אולי גם בצד הביטחוני – ומימון עצום לשיקום מהמדינות העשירות במפרץ.
חמאס קיבל את התוכנית עקרונית – מה שלא מפתיע, שכן לא נדרש להתפרק מנשקו – הייתה רק רמיזה להתרחקות הארגון מהשלטון הרשמי. ישראל דחתה את התוכנית מיידית, בגלל ההסתמכות על הרשות הפלסטינית. גם עם רפורמים, שיפורים, בטחונות ומעורבית מדינות ערב, את זה סמוטריץ' לא סובל, ולכן ביבי מזה בורח. מכונת הרעל תודרכה בהתאם להשוות כל הזמן בין הרש"פ לחמאס.
ובכל זאת – זוהי הדרך הלא-צבאית היחידה.
לטראמפ אולי יהיו מטרות אחרות במסעו – עסקאות כלכליות מפוקפקות, ואולי גם הסכם אסטרטגי עם סעודיה שכרגע כבר לא כולל את ישראל – בכייה לדורות. אך ההיסטוריה שלו – על אף רטוריקה לוחמנית – מצביעה על סלידה ממלחמות נצח, ואפילו ממלחמות בכלל. הוא הרי דחה את הלחצים הישראליים (וגם שלי!) לאיים במלחמה על איראן, ונראה שמתקדם לקראת הסכם רך יחסית לפירוק תוכנית הגרעין של טהרן, שמזכיר לגמרי את הסכם אובמה המשוקץ (שביטולו האידיוטי רק קירב את טהרן לגרעין).
אם ירצה טראמפ לבלום את מלחמה הנצח של נתניהו הוא יכול להקדיש את הביקור לשדרוג התוכנית הערבית. זה אומר ללחוץ ברצינות על חמאס להתפרק מנשק, לשלב יחידות מסוימות בכוחות הרשות, להגלות את ההנהגה, ולחסום את כל מימון חשאי. כתמריץ – להחיות את הסכם השלום עם סעודיה – אותו טרפד ה-7 באוקטובר. ייתכן שמדינות ערב יסכימו; הן נואשות לשינוי פרדיגמה, והרחוב שלהן בוער. למצרים, זה עשוי להביא לסיום מרד החות'ים בים האדום שפגע בה קשות כלכלית.
עם החמאס זה לא יהיה קל, אבל הלחץ יעבור אליו, כולל מהאוכלוסיה הפלסטינית. חייבים לתת לזה הזדמנות, וקצת זמן.
בישראל אין ספק שהאופוזיציה תעניק לנתניהו חבל הצלה אם הימין הקיצוני יפרוש – אולי אפילו שנה של שקט עד תאריך מוסכם לבחירות. זה יהיה עבור נתניהו נתיב פחות קטסטרופלי, אולי אפילו חיובי. יש סיבות רבות לספק – אך אין סיבה לפסול זאת על הסף. המסלול הנוכחי מוביל את נתניהו כנראה להפסד בבחירות, לאיום תמידי מבית הדין בהאג, ואולי לכלא. הוא אדם ערמומי, ציני ותועלתני. הוא יעשה את החשבון.
כך שזה תלוי בטראמפ. המותג שלו הוא של הצלחה ושליטה – לא הסתבכויות ומלחמות. אם יאיץ את המהלך הערבי וימתג אותו כהישג אישי – זו תהיה התוצאה הפחות רעה. התסריט הגרוע הוא ברירת המחדל: ישראל פולשת, כובשת, ונשארת. חמאס יזנב בצה"ל במלחמת גרילה תוך שהחטופים נמקים במנהרות. הזעם הפלסטיני יבעבע. הקהילה הבינלאומית תרעש. הכלכלה תדרדר והשסע יעמיק.
"נצחון מוחלט"? זו הבתבכות מוחלטת. רק שונאי ישראל יכולים לייחל לכך. ומשום מה גם ממשלת ישראל, הנוראית בתולדות המדינה.
