בשנותייך בשנקר, מחלקת האופנה בהובלתך זכתה להישגים בינלאומיים ולהכרה עולמית. מרגישה שיש ציפייה מהעומדים בראש אונ' חיפה (הנשיא, הרקטורית) להביא גם את האוניברסיטה לגבהים שכאלה? או שאת מצפה מעצמך?
"קודם כול, אני תמיד מצפה מאוד מעצמי. אני מאוד שאפתנית. כשהגעתי לשנקר היו שני חוגים לעיצוב בסך הכל וכל הגבהים שהבאתי את המחלקה לאופנה היה תהליך ארוך ומושקע מאוד, עם יצירת קשרים אישיים, בינלאומיים, כולל עם בתי אופנה, חברות וכתבי עת מובילים. איזה מעצבי אופנה לא הצלחתי להביא לביקורות שם. כעת, אני עומדת בראש כל החוגים של בית הספר (מצילום, ארכיטקטורה, ועד עיצוב תקשורת חזותית ועיצוב סביבות למידה. ט"א), ואנחנו כבר קוטפים הישגים, גם בחוג לאופנה: הייתה משלחת סטודנטים שיצאה להודו לשבועיים להתנסות בהדפסה מסורתית, חיבור שנעשה דרך יזם. רק לפני חודשיים צוות מהחוג זכה במקום הראשון בתחרות הבינלאומית היוקרתית "בניית גשרים לדו-קיום" שנערכה באבו דאבי.
קורס הקיימות אותו מלמד דוד וקסלר, שהוא נורא מוכשר והולך עם האמת שלו, זכה בפרס של האוניברסיטה השנה (כמי שחרטה על דגלה את נושא הקיימות). בנוסף, יש לנו פרויקט משותף עם אמריקן איגל, במסגרתו סטודנטים עיצבו מג'ינסים של המותג והתוצרים יוצגו בחנויות, וגם שיתוף פעולה מטורף עם מאניה ג'ינס שחילקו פרסים ומלגות. באמת שזו רק ההתחלה. אז האוניברסיטה מצפה ממני, בוודאי. אבל גם אני מצפה מעצמי, כלומר הציפייה שלהם והציפייה שלי נפגשות. לכן אני לא מרגישה לחץ, להיפך. הנשיא והרקטורית הם מאוד חדורי מוטיבציה להביא את האוניברסיטה לגבהים חדשים, ואנחנו חלק מהמוטיבציה הזו. נשיא האוניברסיטה אגב, פרופ' גור אלרואי, היה הרקטור שבעצם השלים את תהליך המיזוג אז זה נורא חשוב לו. ובניגוד לאנשי אקדמיה, הוא אדם עם ויז'ן שממש מבין בעיצוב. אכפת לו בעיצוב. יש לנו גיבוי שאי אפשר לתאר במילים, יש לנו את הגב של האוניברסיטה".
