לאורך כשלושה קילומטרים נמתח רחוב אבן גבירול, אחד מהרחובות הראשיים והעמוסים של תל אביב. פעם הרחוב הזה היה סמל לתכנון פשוט ויעיל, לסחר שוקק, לחיים עירוניים עם נשמה, יש שאמרו עיצוב סובייטי. היום – חלקו אתר בנייה.
הקו הירוק של הרכבת הקלה עתיד לחלוף ברחוב, אבל בינתיים עד שזה יקרה בעוד כמה שנים, מי שצועד בו – או גר בו – בעיקר משתעל. האבק, הרעש, הסגירות, החפירות והמעברים החסומים הפכו את מה שהיה פעם עורק חיים תוסס – לעורק חנוק.
"אני סוגרת את התריסים כל היום", סיפרה רינה, בת 74, שגרה ברחוב באזור מגדל המאה, מאז 1966. "פעם היו תהלוכות, ברחוב היו חוגגים למטה, היינו יוצאים למרפסת ומריעים. היום – כל הבית מכוסה באבק, אפילו בגשם זה לא נשטף. הלוואי שייגמר כבר, מקווה שאני אזכה לראות את זה". חציתי עם רינה את הרחוב באזור מגדל המאה: ״תרגישי – כל הכביש רועד כשעובר כאן אוטובוס, זה ממש מפחיד״.
גם אלי, פנסיונר בן 81 שמתגורר סמוך למתחם גן העיר, נזכר בגעגוע במצעדי אחד במאי ובחגיגות שהיו מתארגנות לאורך הרחוב: "היינו יוצאים עם הילדים, הכול היה פתוח ונקי. עכשיו אני יוצא רק לרופא, עם מסכה. אין כבר למה להסתובב פה".
מי שבאמת סופגים את המכה הם בעלי העסקים. רובם זוכרים ימים אחרים – טובים יותר. "פה ליד כיכר רבין זה היה זהב", מספר שאול, בעל חנות שפועלת במקום עשרות שנים. "אחרי כל הפגנה, כל אירוע בכיכר – אנשים היו נכנסים, קונים. היום מי יבוא? אי אפשר לחנות, אי אפשר ללכת. והאבק? נכנס לתוך הבגדים, אני כל יום מנקה מחדש".
גם אפרת, בעלת חנות בגדים ברחוב, מדווחת על ירידה של עשרות אחוזים במכירות: "פעם לקוחות היו באים כמעט כל יום. עכשיו הם לא עוברים פה בכלל. יש ימים שזה מיותר לפתוח את החנות. זה שובר את הלב".
חזות הרחוב, שנבנתה אחרי קום המדינה, מעוצבת באחידות מובהקת – קומת חנויות עם אכסדרה מקורה ושורת עמודים, ומעליה שלוש קומות מגורים. העיצוב נועד להגן על הולכי הרגל מהשמש והגשם. היום, אפילו זה לא עוזר: בחלק מהרחוב נותרו רק האכסדראות בגלל העבודות וצמצום המדרכות.
עוברי אורח מביטים בעיניים עייפות על הכלים הכבדים. חלקם אוחזים במסכות, אחרים פשוט ממהרים לחצות את הרחוב מבלי להישאר עוד רגע אחד מיותר. "אנחנו מנסים לשרוד", אמר בעל בית קפה שומם במיוחד הבוקר. "פעם היו באים אליי מכל העיר, עכשיו זה רק השכנים, אני מקווה שיום אחד, כשהרכבת תהיה פה, אולי זה ישתלם. אבל עד אז – לא בטוח שאנחנו נשרוד לראות את זה".
תושבת אחרת, אילנה, הוסיפה בציניות מרירה: "כל פעם שאני שומעת 'חזון התחבורה הציבורית של תל אביב', אני צוחקת. נראה שמישהו שכח אותנו בדרך לחזון הזה. אולי לדורות הבאים זה יהיה נוח, לנו זה פשוט סיוט".
ולמרות הכול, בלב בעלי העסקים והדיירים נותר גרעין קטן של תקווה – שכשייגמרו העבודות, אולי אבן גבירול יזכה לעדנה מחודשת. אולי שוב יהיה אפשר ללכת ברגל מהעירייה ועד יהודה המכבי מבלי לדלג מעל חפירה. ואולי, ביום מן הימים, שוב יקפצו אוהדי הכדורסל של מכבי תל אביב לבריכה בכיכר אחרי זכייה. בינתיים? עוד בוקר מתמלא אבק.
