בבוקר יום שישי, 13 ביוני, שעות אחדות לאחר שישראל החלה את מבצע "עם כלביא", אחת השיחות הראשונות של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הייתה לאמיר קטאר – כך על פי הגארדיאן. לטענתם, טראמפ קיווה ששייח' תמים בן חמד אאל ת'אני יוכל לשכנע את נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, להצטרף למשא ומתן כדי להרגיע את ההסלמה. פזשכיאן סירב: איראן מוכנה לדבר, אך לא תנהל משא ומתן תחת אש.
על פי הגארדיאן, קטאר היא מדינה עשירה עם חשיבה של אדם עני, מדינה חזקה עם ערנות חלשה. ההתמקדות שלה בדיפלומטיה היא מאמץ לחזק את מעמדה השברירי כאומה קטנה באזור הפכפך, שמוקפת בשחקנים גדולים כמו ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות ואיראן. עושרה הרב מגיע משדה הגז התת-ימי שהיא חולקת עם איראן, ומצד שני היא בעלת ברית קרובה של אויבתה הגדולה ביותר של איראן – ארצות הברית. הם ידעו שאם ארצות הברית תהפוך למעורבת במלחמה בין ישראל לאיראן – קטאר תהפוך למטרה, ואכן כך קרה (בערך).
בזמן שקטאר ניסתה למצוא דרכים יצירתיות להנמיך את הלהבות, ב-22 ביוני ארצות הברית תקפה שלושה מתקנים גרעיניים באיראן. עבור הקטארים, ההסלמה הזו הייתה תרחיש בלהות. עם זאת, תוך 48 שעות, הסכסוך הסתיים – ולקטאר היה תפקיד קריטי בזה. יום לאחר תקיפת מתקני הגרעין, איראן שיגרה טילים לעבר קטאר שכוונו לבסיס חיל האוויר אל-עודייד, שם מוצבים 10,000 חיילים אמריקאים לצד חיילים קטארים, בריטים ועוד. זו הייתה הפעם הראשונה שקטאר המודרנית הותקפה צבאית.
על אף שתושבי דוחה לא קיבלו אזהרה מראש, התקיפה תוכננה ותואמה בקפידה בין איראן, ארצות הברית וקטאר. שעות לפני התקיפה, איראן הודיעה לאמריקאים כי טילים ישוגרו לעבר אל-עודייד. האמריקאים, בתורם, עדכנו את הקטארים, שסגרו את המרחב האווירי שלהם בציפייה. ארבעה עשר טילים נורו, וכולם מלבד אחד יורטו על ידי כוחות ההגנה הקטאריים.
לאחר התקיפה על אל-עודייד, טראמפ נשען שוב על הקטארים לעזרה. בשיחה עם האמיר, טראמפ הסביר שישראל הסכימה להצעת הפסקת אש אמריקאית – וכעת הוא רוצה שהקטארים יעזרו לשכנע את האיראנים לחתום עליה. ב-24 ביוני, ראש ממשלת קטאר, השייח' מוחמד בן עבד א-רחמן בן ג'אסם אאל ת'אני, הבטיח את הסכמתה של איראן לסיים את הלחימה.
לאט לאט ובשקט, קטאר הפכה את עצמה לבירה הדיפלומטית של העולם. התמונה שעולה היא של מדינה קטנה הנאבקת למלא תפקיד גדול שגם צובר פופולריות: מתווכת עולמית. ברחבי דוחה פזורים ארמונות ומשרדים רבים שאירחו בשנים האחרונות משא ומתן לנסיגת כוחות אמריקאים מאפגניסטן, החזרת ילדים אוקראינים מרוסיה, החזרת בני ערובה אמריקאים מאיראן, שחרור חטופים ישראלים המוחזקים על ידי חמאס, ובתחילת השנה גם הושגה באמצעותם הפסקת אש קצרה בעזה.
נכון ליולי 2025, קטאר מתווכת פעילה בלא פחות מ-10 אירועים ומלחמות ברחבי העולם. ב-28 ביוני, נציגים קטארים שהו בוושינגטון במעמד חתימת הסכם שלום בין הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לרואנדה, תוצאה של משא ומתן שקטאר יזמה מוקדם יותר השנה. על פי הגארדיאן, ד"ר מוחמד בן עבד אל-חוליפי, שר המדינה והמגשר הראשי של קטאר, נסע שבוע לאחר מכן לוונצואלה, שם קטאר משמשת כמתווכת בין ארצות הברית לוונצואלה בדיונים על חילופי שבויים ובמאבק על גירוש מהגרים. כמה שעות לאחר מכן הוא קיבל את פני המשלחת הישראלית בדוחה כדי להתחיל סבב חדש של שיחות עם חמאס. "בכל פעם שיהיה סכסוך או משבר, אנחנו נהיה בתמונה", אמר לגארדיאן.
התגמולים שקטאר מחפשת מהעבודה הקשה אינם מיידיים או מוחשיים. בקטאר לא מחפשים הזדמנויות השקעה, גישה לחומרי גלם או אפילו הבעת עמדה במה שקורה לאחר הסכמה על עסקה. "הם לא מבקשים דבר מהמשתתפים", אמר לגארדיאן מקור שהיה מעורב לאחרונה בתהליך גישור בתיווך קטאר. מקבילו של המקור בצד השני חזר על דבריו: "כל מה שהם רצו היה להיות מוכרים כשחקן בזירה". הפרס הוא פירות התיווך – בניית מעמד ואמון, אשר בתורם מעמיקים את ההשפעה והקשרים הבין לאומיים של קטאר.
עם זאת, לפני שהם הגיעו לכוח הבין לאומי הזה, היו גם כמה שנים של קושי רב וניתוק כמעט מוחלט – לאחר ההפיכה הצבאית שהפילה את ממשלתו של מורסי במצרים ביולי 2013, הערוץ הקטארי אל ג'זירה היה היחיד שעקב בשידור חי אחר מחאות האחים המוסלמים, ונתן זמן שידור לאנשים שהעבירו ביקורת על המשטרים במזרח התיכון. ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות ומצרים כעסו על מה שהם ראו כמאמצים של קטאר לאיים על יציבותם, ולצד המשך יחסיה הקרובים עם איראן – החליטו לנתק קשרים לגמרי.
ב-5 ביוני 2017 ערב הסעודית, איחוד האמירויות, תימן, מצרים ובחריין ניתקו את הקשרים הדיפלומטיים עם קטאר. הוטל איסור על קטאר להשתמש בנתיבי אוויר, יבשה וים ברחבי המפרץ הערבי ובמצרים, ובמקביל ערב הסעודית ואיחוד האמירויות גייסו כוחות והיו מוכנות לפלישה קרקעית לקטאר.
רק התערבות של הרגע האחרון של מזכיר המדינה האמריקאי בזמנו רקס טילרסון, שהכיר היטב את משפחת אאל ת'אני, הצילה את קטאר. ערב הסעודית ואיחוד האמירויות נסוגו, אך המצור נמשך. בסוף החרם ב-2021, קטאר יצאה ממנו עם לקח חשוב. ראשית, ביצוע מהלכים פוליטיים גדולים בגלוי היה טעות: המפלגות שבהן תמכה בפומבי במהלך האביב הערבי הועלמו, והמחיר של ניכור שכנותיה היה גבוה.
שנית, הכוח של הגישור היה צריך להיות מרכזי באופן שבו קטאר הציגה את עצמה לעולם. שלישית, הם הבינו שאסור עוד שייראו כמדינה שבוחרת צד – היא צריכה להיות מתווכת לכולם. ורביעית, קטאר הייתה צריכה להפוך את עצמה לחשובה ושימושית עבור האומה שהצילה אותה מכיבוש על ידי שכנותיה הגדולות יותר.
