"אני כל כך מתביישת בעצמי שאני לא מצליחה להאכיל את ילדיי", אומרת חיג'אזי, תושבת עזה בת 38, בראיון לרויטרס. "אני בוכה בלילה כשהתינוקת שלי בוכה והבטן שלה כואבת מרעב". חיג'אזי סיפרה שבתה בת השש לא ישנה בגלל הפצצות צה"ל. "כשהיא מצליחה להירדם, היא מתעוררת רועדת ומבועתת. אז אני נזכרת שלא אכלה והיא רעבה. אני משכיבה אותה בחזרה לישון, מבטיחה לה אוכל בבוקר. כמובן שאני משקרת".
לדבריה, ביום שבו נסגר המטבח הקהילתי, התינוקת שלה, בת ה-11 חודשים ניזונה רק משקית בוטנים – תוסף תזונה שהשיגה באחת המרפאות. ילדיה הגדולים, מוסטפא ועלי, נאלצים לשאת מים בג'ריקנים ממחנה סמוך, משימה שמחמירה עם הרעב. "פעם היו לנו ביצים, פלאפל, עוף, ירקות. היום אין לנו כלום. אנחנו אזרחים. אין לנו מה לומר במלחמה הזאת. כל מה שאנחנו רוצים זה שייגמר, שנחזור לישון עם בטן מלאה ובלי פחד".
גם בצפון הרצועה נמשכת המצוקה. אבו עלי, מנהל מטבח קהילתי בעיר עזה, אמר לאל ג'זירה כי הסיוע שהותר להיכנס לרצועה כלל לא הגיע לאזור הצפוני. "מה שזמין בצפון עזה זה רק מרק עדשים – בלי לחם או שום דבר אחר", סיפר. לדבריו, כ-1,200 תושבים מגיעים למטבח מדי יום אך "יש לנו 15 סירים גדולים שבקושי מאכילים 300 איש". "עבורנו בצפון עזה, אנחנו מושמדים בלי אוכל ובלי קמח. ילדים קטנים מגיעים רק כדי לקחת קערת אוכל".
