חיל האוויר הטיל על איראן 4,300 חימושים, ומנגד נפלו בישראל 36 חימושים שונים. היכולת של מטוסי חיל האוויר וכלי הטיס לנוע בחופשיות מעל שמי איראן נבעה מהפגיעה במערכות הנשק של הצבא הסורי לפני המבצע, שנועדה לסלול את הדרך האווירית לשם.
במהלך המבצע נפלו שמונה כלי טיס לא מאוישים של חיל האוויר, אך הוא הצליח להשמיד 70 מערכות הגנה אוויריות. מנגד, האיראנים שיגרו למעלה מ־1,000 כלי טיס לא מאוישים, חלקם במטרה לשתק את מערך ההגנה האווירית של צה"ל ולפגוע במכ"מים. 99% מהם נוטרלו. אחד מהם הרג אזרחית סורית בשטח סוריה.
האיראנים שיגרו 500 טילי קרקע־קרקע, מתוכם 86% יורטו ו־14% נפלו בישראל (36 טילים). לפי הערכות בצה"ל, בתקיפות נהרגו בין 200 ל־300 אנשי משמרות המהפכה, וברגע שהאיראנים הבינו שאינם יכולים להגן על עצמם, הם פעלו לסגירת המבצע.
בצה"ל התייחסו גם לתקיפה שבוצעה לאחר כניסת הפסקת האש, ואמרו כי הרמטכ"ל החליט על תקיפה עוצמתית לאחר שהאיראנים ירו שני טילים לעבר חיפה, ושיגרו 40 כלי טיס לא מאוישים שהיו צפויים להגיע בשעות הצוהריים. לכן, הרמטכ"ל אישר את התקיפה, אך שינה את החלטתו בעקבות הנחיה של הדרג המדיני, שהתקבלה לאחר לחץ אמריקני.
