לאנושות היה מזל, אולי אפילו נס, מתת משמיים. במחצית הראשונה של שנות ה־40 של המאה הקודמת, עמדו בראש ארצות המערב אישים, פוליטיקאים משכמם ומעלה, בעלי כישורים וכישרונות הנהגה, כמו פרנקלין דלנו רוזוולט, ווינסטון צ'רצ'יל והארי טרומן.
אם באותן שנים, בראש אותן ארצות המערב היו עומדים הנשיאים וראשי הממשלות שמכהנים היום, הנאצים היו עדיין שולטים בברלין. זאת ספקולציה שמצלצלת כגוזמה, אך אם נבחן את התנהלותם של נשיא צרפת, ראשי ממשלות קנדה, בריטניה והולנד, קנצלר גרמניה ועמיתיהם בעקבות המלחמה שמקיימת ישראל נגד חמאס – בתגובה למתקפת 7 באוקטובר – הספקולציה לא תהדהד כל כך כגוזמה.
נדמיין לעצמנו לרגע כיצד היה נוהג עמנואל מקרון, לו היה מכהן כנשיא צרפת בעת שמפציצים אמריקאיים ובריטיים מחריבים את דרזדן, עיר עתיקה בגרמניה? בהפצצת לילה אחת נהרגו בדרזדן 20 אלף אזרחים. כיצד היה נוהג קיר סטארמר, אם היה מכהן כראש ממשלת בריטניה, כאשר מפציצים מטילים פצצות תבערה על המבורג, עיר מרכזית בגרמניה, וגורמים לדליקות ענק שהחריבו חלקים גדולים של העיר?
מקרון היה בוודאי יוזם כינוס חירום של מועצת הביטחון ומגנה בתוקף את הפצצת דרזדן והמבורג. נתאר לעצמנו כיצד היו מגיבים ראשי ממשלות המערב היום בעת שארה"ב בהנהגת הנשיא טרומן מטילה פצצות אטום על שתי ערים ביפן, הירושימה ונגסאקי.
אם בשלהי המלחמה, בשלבי חיסול הצבא הגרמני, הייתה קיימת מועצת הביטחון, מזכ"ל הארגון אנטוניו גוטרש היה מפרסם ומפיץ הצהרה והודעה לעיתונות שבה הוא פונה למפקד העליון של צבאות הברית דווייט אייזנהאואר ואל היינריך הימלר, ראש הגסטפו, ומבקש מהם "לגלות התאפקות והתחשבות".
זהו נוהג דבילי של גוטרש. בכל תקרית, פעולת טרור והרג אזרחים, הוא פונה "לשני הצדדים" ומבקש מהם להתאפק. בעיניו, ממשלת ישראל וחמאס הם ברמה אחת, החות'ים והבית הלבן שווי ערך, רוסיה התוקפנית של ולדימיר פוטין ואוקראינה המתגוננת של וולודימיר זלנסקי הן שוות זכויות.
ההבדל בין התקופה שבה צבאות בעלות הברית הביסו את גרמניה הנאצית לזמננו אנו, הוא כמובן קיומם של הטלוויזיה ושל אמצעי תקשורת חושפניים. את ההרס שפצצות האטום גרמו להירושימה ואת מראה הנפגעים מהקרינה, העולם לא ראה בשעת מעשה. גם את הרס העיר ברלין שהצבא האדום גרם ואת מראות הנשים שהחיילים הרוסים אנסו, העולם לא ראה.
איבה חדשה
אי אפשר להתעלם מהתגובות ומהגינויים מצד מעצמות המערב וארצות מערביות מרכזיות לגילויי הסבל של תושבי רצועת עזה ולמשבר ההומניטרי – תמונות מצב שמדווחות, נחשפות ומצולמות בכל ערוץ טלוויזיוני, ברוב המקרים כדיווח הפותח את תוכניות החדשות.
משהו בכל זאת צורם את האוזן, ליתר דיוק צובט את הלב. הכוונה לחד־צדדיות, לאפליה, לוותרנות ולסלחנות שאותן מעצמות המערב והארצות הדמוקרטיות הפגינו ומפגינות כלפי סכסוכים מזוינים וקטלניים שהתרחשו ועדיין מתחוללים בחלקי עולם שונים.
לפני שלוש וחצי שנים פלשה רוסיה לתחומי מדינה ריבונית, אוקראינה. מהלך צבאי תוקפני שלא נעשה באירופה מאז תום מלחמת העולם השנייה. מועצת הביטחון לא קיימה אף לא דיון רשמי אחד נגד רוסיה. הסיבה פשוטה. לשגריר רוסיה במועצת הביטחון זכות וטו, והוא סיכל ומנע מראש כל ניסיון להעלות לדיון את התוקפנות של ארצו נגד אוקראינה.
במקביל, אותו שגריר רוסי מבקר בחריפות את ישראל ומגנה את תוקפנותה נגד הפלסטינים בעזה, באותם רגעים ממש שבהם טילים רוסיים פוגעים במטרות אזרחיות בקייב ובערים אחרות באוקראינה וגורמים לאבידות בנפש. לא עלה ולא עולה בדעתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון ליזום קואליציית מדינות נגד רוסיה, התוקפת באופן שגרתי חפים מפשע באוקראינה.
מצד שני, חשוב לו, לנשיא צרפת, לקדם הקמת מדינה פלסטינית. ליוזמתו בנושא זה, בשיתוף עם סעודיה, יש עשרות מדינות תומכות. קרוב לוודאי שבעצרת השנתית של האו"ם שתתכנס בחודש הבא, היוזמה להקמת מדינה פלסטינית תזכה לרוב גדול. אישור, שמבחינה מעשית ופרקטית לא יקדם במאומה הקמת מדינה פלסטינית.
הטלוויזיה והרשתות החברתיות חושפות את ייסורי התופת שחווים חטופים הנמקים במנהרות בשליטת כנופיית טרוריסטים. לא מזמן פורסמו התנאים המזעזעים ומצבם הפיזי של אביתר דוד ורום ברסלבסקי. נשיא צרפת שותק. לא פורסמה אף מילת גינוי מצידו של ראש ממשלת בריטניה ושל עמיתו ראש ממשלה קנדה. לומר שמצבם של החטופים לא מעניין אותם, זאת מחמאה. מצבם לא מזיז לראשי ממשלות המערב.
בשיחות שלא לייחוס, דיפלומטים בכירים במטה הראשי של האו"ם בניו יורק מודים שמבחינה מעשית אין סיכוי להקמת מדינה פלסטינית. "פשוט, אין שום סימן שמצד בכירי הרשות הפלסטינית יש פעילות מיוחדת, תזוזה כלשהי שתוכיח נכונות מצידם ויכולת לנהל מדינה. לא שומעים מהם בכלל", אמר בשיחה עימו דיפלומט בכיר, ותיק, הידוע כמומחה לנושאים מזרח־תיכוניים.
מחמוד עבאס, נשיא הרשות, שוחח השבוע עם ראש ממשלת איטליה ג'ורג'ה מלוני. לפי הדיווח הם שוחחו על הקמת מדינה פלסטינית. ביג דיל. האם מנהיגת איטליה הבטיחה לעבאס סיוע פיננסי למדינה שתקום? ודאי שלא. "שים לב", אמר בשיחה הדיפלומט הבכיר. "מכל הארצות שהביעו את תמיכתן בהקמת מדינה פלסטינית, אף לא מדינה אחת צירפה הבטחה לסיוע כלכלי".
ה"ניו יורק טיימס", בכתבה ארוכה, דיווח כי "מנהיגי אירופה הבינו שאי אפשר לרסן את בנימין נתניהו, התמונות מעזה גרמו להם להעלות הילוך דיפלומטי". לדברי העיתון, זהו ההסבר ליוזמה להכרה במדינה פלסטינית. יש בדיווח הזה צד אמת.
ראש הממשלה נתניהו איננו אהוד בזירה הבינלאומית עוד לפני צילומי סבל האזרחים ברצועת עזה. נכון גם שתדמיתה של הממשלה הנוכחית בישראל כימנית־דתית־לאומנית־קיצונית מזינה את גל התגובות העוינות נגד ישראל וההאשמות בדבר אחריותה למשבר ההומניטרי.
ועדיין, מדובר בגורמים מהותיים יותר לביקורת הגורפת נגד ישראל. זהו סוג חדש של איבה ושנאה למדינת היהודים. להגדיר זאת כאנטישמיות, זה פשוט מדי. זאת תערובת של צביעות, ציניות, רשעות ואטימות. ניצחונן של ארה"ב ובנות בריתה והתבוסה הטוטאלית שהנחיתו על גרמניה הנאצית ערערו והשכיחו את השנאה ליהודים.
כמובן, השואה הנוראה בתולדות האנושות יצרה אווירה והלכי רוח חוצי גבולות של אהדה לעם היהודי. ראשי ארצות המערב ומנהיגיהם היום שיקמו וחידשו את תחושות השנאה.
