סקר פוליטי הוא מדגם של קבוצת אנשים האמורה לייצג באופן סטטיסטי את כלל האוכלוסייה. מהמדגם מסיקים מה כול ציבור המצביעים חושב. אבל כשאתם רואים כותרת: "סקר מנדטים דרמטי", כדאי שתיקחו נשימה ארוכה. בסופה סביר שכותרת חדשה תזדעק על סקר דרמטי השונה דרמטית מקודמו. ייתכן מאוד ששני הסקרים נכונים. הסיבה: גחמותיהם של הנסקרים, ובמיוחד של הקולות הצפים הרבים.
אזהרת קריאה: נסו לא להידבק בסקֶרת נפוצה. מדוע? משום שמרבית הסקרים הפוליטיים מבוססים על כ-500 עד 800 נשאלים. מספר זה אינו יכול לייצג בדיוק מירבי את "כלל הציבור" ולשקף את כול גווניו הדמוגרפיים, התרבותיים, הדתיים והפוליטיים. לכן אין בסקרים ייצוג מלא של כול המגזרים: יהודים, ערבים, דתיים, חילונים, צעירים, מבוגרים ועוד. בשקלול התוצאות לוקחים הסוקרים בחשבון את תת-הייצוג אך הם אינם יכולים לדייק באופן מלא.
עם זאת, פעמים רבות התברר בשעת האמת כי הסקרים דייקו למדי. לכן האמירה הבאה מעלה חיוך אך אינה מדויקת: יש שלושה סוגים של שקרים – שקר, שקר גס וסקר. אמר אותה בנג'מין ד'יזראלי אבל יש סבירות סטטיסטית שזכויות היוצרים שייכות לאוסקר ויילד או למארק טוויין. תלוי בטעות הדגימה.
מקטרגי הסקרים טוענים כי ניסוחי השאלות מוטים לעיתים כדי להניע את הנשאל לכיוון הרצוי לסוקרים. במיוחד נכון הדבר לגבי "הקולות הצפים" או "הנודדים" המרקדים בין המועמדים כמו חולות מדבר הפוצחים במחולות מול המפלגות הפוזלות.
טענה מהותית אחרת נגד הסקרים: הם אינם רק משקפים את דעת הקהל אלא גם מעצבים אותה. סקר שמצהיר כי מפלגה מסוימת "צונחת", עלול להרחיק בסקר הבא את בוחריה. סקר שקובע כי גוש מסוים "מוביל", עשוי למנף אותו מלאכותית.
סוקרים שונים משתמשים בשיטות דגימה שונות, והדבר מסביר חלקית את התוצאות השונות. דוגמה: סקרים המבוססים על טלפון נייד בלבד עשויים להחמיץ אוכלוסיות מבוגרות. סקרים אינטרנטיים עשויים להחמיץ אוכלוסיות שאינן גולשות באינטרנט.
מחשש שגורמים בעלי עניין ינסו להשפיע על ההצבעה ביום הבחירות באמצעות פרסום סקרים מגמתיים, תוקן חוק הבחירות (דרכי תעמולה) והוסף בו איסור לפרסם סקרים שלושה ימים לפני הבחירות. כן נקבע בין השאר כי על מפרסם הסקר לציין את שם הגוף שהזמין את הסקר, שם הגורם שערך את הסקר, האוכלוסייה שמתוכה נלקח מדגם המשיבים לסקר, מספר האנשים שהתבקשו להשתתף בסקר, מספר האנשים שהשתתפו בו בפועל ומרווח הטעות לגבי הנתונים שהושגו.
אם הסקר אינו מבוסס על שיטות סטטיסטיות מוכרות לעריכת סקרים, מחייב החוק לציין בהבלטה שהסקר לא התבסס על שיטות אלה "ולפיכך אי אפשר להסיק ממנו מסקנות לגבי דפוסי הצבעה או עמדות של הציבור".
מדוע יש לא פעם פער בין הסקרים לבין תוצאות האמת בקלפיות? אלה הסיבות העיקריות:
טעויות דגימה. הסוקרים טוענים לטווח טעות של 3 עד 4 אחוזים שמשמעותם עשויה להיות כמה מנדטים מכריעים להקמת ממשלה. הטיות מכוונות. יש נשאלים שעונים תשובה השונה מדעתם האמיתית: או מתוך מניע פוליטי, כדי לגרום לסקר וכזב, או כי הם מתביישים לענות תשובה המנוגדת לדעתו המשוערת של הסוקר.
הצטרפות לעגלת המנצח. נטייתם של אנשים לתמוך במי שמוביל בסקרים, כדי להיות בצד המנצח. קיימת תופעה של סחף קולות ממפלגות הלוויין למפלגות הגדולות.
הזדהות עם החלש. הנטייה לתמוך במפלגה שהסקרים חוזים לה מפלה מתוך רצון לעזור "לצד החלש" ולעשות את התחרות הוגנת יותר. זה מה שקרה בבחירות 2021 לכחול לבן בראשות בני גנץ: בסקרים רבים הוא לא עבר את אחוז החסימה. בקלפי, רבים סברו שהוא צריך להיות בכנסת, ומפלגתו זכתה ב-8 מנדטים. הסקרים בימים אלה, אחרי פרישתו של גדי איזנקוט מהרשימה הממלכתית, מזכירים את מצבו של גנץ ב-2021.
סקר פוליטי הוא אמצעי סטטיסטי שמטרתו למדוד דעות, תחושות והעדפות של הציבור. נכון להתייחס אליו כאל כלי עזר, לא כאל ניבוי מוחלט. לפעמים הנסקרים מתלבטים, לפעמים מנווטים ולא פעם מטים ומטעים. אבל אין שיטה טובה יותר לחזות את הלך הרוח הציבורי. הטענה כי מדובר בשקרי דעת קהל – מוגזמת. ועם זאת, מומלץ לא לשאוף יותר מדי סטטיסטיקות לריאות.
ברנרד שו הבריק כדרכו: סטטיסטיקה היא מדע שמראה כי אם לשכן שלי יש שתי מכוניות ולי אין אף מכונית – סטטיסטית לכול אחד מאיתנו יש מכונית אחת.
עו"ד בני דון-יחייא הוא מומחה לדיני ירושה ומשפחה שהוציא באחרונה את ספרו ה-16
