"וישלח מלאכים אל בלעם": בלעם מילא תפקיד חשוב אצל אומות העולם. כוחותיו הרוחניים היו אדירים והוא היה לאומות העולם מה שמשה רבינו היה לעם ישראל. מוסיף רש"י: "מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע? כדי שלא יאמרו אומות העולם אילו היו לנו נביאים היינו חוזרים למוטב, העמיד להם נביאים כבלעם".
הקב"ה לא מתפעל מכשרונות ובוודאי לא מכח של כישופים כי מאלו גם לבלעם היו די והותר, והנה ראינו לאן הוביל בלעם את עצמו ואת כשרונותיו. אבל לכאורה עדיין יש לאומות העולם טענה: למה לא העמדת לנו נביא כמשה, צדיק ועניו אלא נביא כבלעם, רשע ובעל תאוות גשמיות?
על שאלה זו שמעתי מפי המגיד, הרב בן ציון סנה, כדלהלן: מעשה שארע עם רבי שמחה בונים מפשיסחה (מגדולי התורה בפולין במאה ה 18) שסבל לפתע מחולי בעיניו. הוא בירר על מיטב הרופאים שיוכלו להועיל לו. המליצו לו על רופא מיוחד שיש לו סגולות לריפוי עיניים. אמר ר' שמחה בונים: אם כך אלך לאדמו"ר מקוזניץ שירפא את עיני! התפלאו השומעים: והרי ביררת על רופאים ומסרו לך שם של רופא מיוחד אז למה החלטת ללכת לאדמו"ר? הסביר הרבי: כשאדם סובל מכאב או מחלה עליו לחזור בתשובה וללכת לחכם להתברך מפיו ושיתפלל עליו. לצד זאת עליו לעשות השתדלות וללכת לרופא שירפא אותו בעזרת השם. אולם כאשר סיפרו לי שהרופא אינו מרפא ברפואות רגילות אלא יש לו כל מיני סגולות לריפוי עיניים אמרתי בליבי, שאם כבר סגולות עדיף שאלך לרבי מקוזניץ שיודע לעשות סגולות יותר מועילות. הוא המקור בדורינו ומדוע אסתפק בחיקוי?
כך כאשר טענו האומות שאין לנו נביא שידריך אותנו! ענה להם הקב"ה: לשם מה אתם צריכים נביא משלכם? לכו למשה רבינו ותבקשו ממנו הדרכה! ענו האומות: איננו מאמינים במשה!
סידר להם נביא משלהם: את בלעם הרשע ובו הם האמינו באמונה שלמה. סמכו על כח דבורו וקראו לו לקלל את ישראל. ברגע בו האמינו בבלעם נסתתמו כל טענותיהם. אמר להם הקב"ה: אם כבר האמנתם בבלעם סימן שאתם מאמינים בנביאים אם כן מדוע לא הלכתם למשה שהוא המקור והלכתם לחיקוי העלוב שלו?
גם כיום ישנם אנשים המאמינים באמונות טפלות ומיסטיות שונות (דפיקות באצבעות על השולחן, או קשירת בובה על מראות הרכב) למעשה כולם מאמינים ורק נותרת השאלה במה אנו מאמינים: באלוקי האמת או באלילי כזב.
סיפר ר' יעקב גלינסקי: יהודי אמר לו פעם שהוא אתאיסט מוחלט ואינו מאמין בדבר שאינו רואה בעיניו וממשמש בידיו. והנה כעבור זמן מתקשר אליו אותו יהודי ומבקש ממנו ברכה כי לאחרונה הוא סובל מכאבי בטן עזים המייסרים אותו.
באותו רגע סיפר הרב גלינסקי- הבנתי את הנקודה. לא אמונה היתה חסרה לאותו יהודי יקר אלא כאב בטן היה חסר לו. כשיש כאב בטן כולם נעשים בן רגע מאמינים גדולים.
עם ישראל הוא עם של אמונה בקב"ה. שאלו את אגם ברגר, מפדויי השבי של החמאס, שאלו את חיילינו הגבורים אשר פונים אל אלוקי מערכות ישראל בטרם צאתם לפעילות בתפילה טהורה והאמינו בנצח ישראל, בנצחון ישראל ובשוב כל החטופים הביתה.
